ד”ר מרדכי קידר, מבכירי המזרחנים בישראל, מטיל פצצה פוליטית ותודעתית בראיון נוקב לערוץ TOV. במוקד דבריו עומדת קביעה מפתיעה שמתחילה דווקא בהסכמה עם חבר הכנסת מנסור עבאס: מדינת פלסטין איננה חזון עתידי או איום רחוק, היא מציאות קיימת בשטח, וישראל היא זו שמאפשרת לה לשגשג.

לדברי קידר, ההוכחה לקיומה של המדינה הפלסטינית נמצאת בפרטים הקטנים של הבירוקרטיה היומיומית. כל המסמכים שהרשות הפלסטינית מוציאה בתחומי הביטחון, הבריאות והכלכלה נושאים את הכותרת “דאולת פלסטין” (מדינת פלסטין). קידר תוקף בחריפות את חוסר המעש של הממסד הישראלי מול המהלך הסמלי-ריבוני הזה ומציין כי מדינת ישראל משתפת פעולה, אינה מחזירה את המסמכים ואינה קוראת להם לסדר. לטענתו, התגובה הישראלית הנדרשת הייתה צריכה להיות החזרת כל מסמך כזה בתוך מעטפה עם דרישה להסיר את הכותרת, תחת איום של הפסקת שיתוף הפעולה הביטחוני והכלכלי, שכן הדבר מנוגד להסכמי אוסלו.

קידר אינו חוסך בשבטו מהמנהיגות והייעוץ המשפטי והצבאי בישראל, ומאשים את המערכת ב”עצימת עיניים” ואיבוד התבונה בכל הנוגע להלכות המזרח התיכון. הוא מזהיר כי במרחב שלנו, ברגע שוויתרת על משהו, הוא כבר לא שלך. הוא מציין כי הרשות הפלסטינית אף נוקטת באמצעים משפטיים בשם “חוק מדינת פלסטין” נגד מי שמשתף פעולה עם ישראל, בעוד שישראל נותרת פסיבית לחלוטין.

כדי להמחיש איך נראית עוצמה וריבונות במרחב הערבי, קידר מביא כדוגמה את התנהלות איחוד האמירויות, אשר החליטה שלא לחדש ויזות עבודה לאזרחי מצרים ופקיסטן לאחר שמדינותיהם שיתפו פעולה עם איראן. הוא מזכיר כי מודל דומה הופעל בעבר על ידי כווית, שגירשה חצי מיליון פלסטינים לאחר שערפאת תמך בסדאם חוסיין. המסר של קידר ברור: במזרח התיכון, נאמנות וריבונות נמדדות במעשים נחושים ובגביית מחיר, ולא בהכלה או בשתיקה.