העיתונאית שיראל ללום נהיר מנתחת את מגמות הפיתוח והבנייה בהתיישבות ביהודה ושומרון, ומציגה תמונת מצב מורכבת שבה ההישגים הפוליטיים וההתרחבות בשטח מתנגשים עם היחס לחלוצים בשטח. ללום נהיר מציינת כי תנופת ההתיישבות הנוכחית, בייחוד פריצת הדרך בצפון השומרון תחת השר בצלאל סמוטריץ’, כוללת צדדים חיוביים רבים, אך מדגישה כי היא עדיין נעצרת בגבולות שטחי C ואינה מתרחבת מעבר להם.
לדבריה, ההתפתחות הנוכחית אינה נוצרת בחלל ריק, אלא נשענת על פועלם של חלוצים ואנשי גבעות שנאבקו במשך שנים, השקיעו את כספם ומסרו את נפשם כדי לבלום את תוכנית פיאד ולבסס נוכחות יהודית. היא מביעה ביקורת חריפה על הפינויים וההריסות של אותם מאחזים, ומתארת מציאות שבה המערכת שומטת את הקרקע תחת רגליהם של האנשים שפרצו את הדרך, תוך פגיעה מוסרית ואסטרטגית כאחד. לטענתה, כדי להמשיך ולהתרחב, על ההנהגה להכיר בערכם של החלוצים ולחבק אותם, במקום לדחוק אותם הצידה לטובת פרויקטים של בנייה עירונית רוויה ובניינים רבי-קומות.
ללום נהיר מדגישה כי החיבור לארץ אינו מסתכם רק בבטון ובירוקרטיה, אלא דורש שמירה על חוות בודדים, חקלאות וקשר בלתי אמצעי לאדמה. היא קוראת לראייה רחבה שאינה כופה תכנון עירוני מלמעלה, ומסבירה כי ההתיישבות שייכת לכלל הציבור שנאבק עליה לאורך הדורות, ולכן חובה לאפשר לכל אדם את נחלתו ואת דרכו ליישב את הארץ.
