הצלם העזתי מועתז עזאיזה, שזכה לתהודה בינלאומית רחבה במהלך המלחמה, חשף לאחרונה פרטים על התנהלותו ביום הטבח ב-7 באוקטובר 2023. בדברים שפורסמו, הודה עזאיזה כי תיעד בזמן אמת חטופים ישראלים שהובלו לתוך רצועת עזה כשהם מותקפים על ידי המון עזתי. על פי עדותו, הוא בחר שלא לפרסם את החומרים המצולמים שברשותו מחשש שהפצתם תוביל לזיהוי המעורבים בתקיפה על ידי גורמי הביטחון בישראל.

האירוע המדובר התרחש בראשית מתקפת הטרור של חמאס, כאשר עזאיזה נכח בשטח ותיעד את הגעתם של כלי רכב של ארגון הטרור אל-קאסם לרצועה, כשבתוכם חטופים ישראלים. לדבריו, הוא נחשף למראות של אלימות קשה מצד אזרחים עזתים כלפי החטופים, אך החליט באופן מודע לגנוז את התיעוד כדי למנוע השלכות משפטיות או ביטחוניות על המשתתפים באירוע.

חשיפה זו מעלה שאלות בנוגע לאופן שבו תועדו האירועים בתוך הרצועה ועל מידת האובייקטיביות של הדיווחים שיצאו משם במהלך המלחמה. עזאיזה, שהפך לאחד הקולות הבולטים ברשתות החברתיות במהלך הלחימה, תיאר בריאיון גם את מנגנוני הלחץ והשליטה שמפעיל ארגון חמאס על עיתונאים וצלמים הפועלים בשטח הרצועה.

על פי דבריו, העבודה העיתונאית בעזה מתנהלת תחת פיקוח הדוק של חמאס, המכתיב את הנרטיב התקשורתי ומגביל את חופש הפעולה של אנשי התקשורת. עזאיזה ציין כי הלחץ המופעל על העיתונאים אינו רק פיזי, אלא כולל גם מערכת של איומים והנחיות ברורות לגבי מה מותר ומה אסור לפרסם, במטרה לשמר את התדמית של הארגון ולמנוע חשיפת מידע שעלול להזיק לו.

העדות של עזאיזה מצטרפת לטענות ארוכות שנים של גורמי ביטחון ומומחים בינלאומיים על כך שחמאס משתמש באמצעי תקשורת ובאנשי תקשורת מקומיים ככלי להפצת תעמולה. השליטה של הארגון במידע היוצא מהרצועה מאפשרת לו להסתיר פשעים שבוצעו על ידי פעיליו או על ידי אזרחים עזתים, תוך הטיית דעת הקהל העולמית.

החלטתו של עזאיזה לגנוז תיעוד של פשעים נגד חטופים מדגימה את הדילמה שבה נמצאים עיתונאים הפועלים תחת שלטון טרור. מחד, הם מבקשים לתעד את המציאות בשטח, ומאידך, הם כפופים למערכת אכיפה אלימה שאינה מאפשרת חופש עיתונאי אמיתי. במקרה זה, הבחירה של עזאיזה הייתה להגן על המעורבים בתקיפה על חשבון חשיפת האמת.

החשיפה עוררה ביקורת רבה על האופן שבו כלי תקשורת בינלאומיים הסתמכו על חומרים שהגיעו ממקורות עזתיים במהלך המלחמה. מבקרים טוענים כי העובדה שצלמים וכתבים בשטח היו נתונים למרותו של חמאס, פגעה באמינות הדיווחים והובילה להצגת תמונה מעוותת של המציאות.

במהלך החודשים שקדמו ליציאתו מהרצועה, עזאיזה זכה למיליוני עוקבים ברשתות החברתיות והפך לדמות מרכזית בסיקור המלחמה מנקודת מבט פלסטינית. עם זאת, העדות הנוכחית שופכת אור על המניעים שהובילו אותו ואת עמיתיו בבחירת החומרים שפורסמו לציבור הרחב.

ההודאה של עזאיזה מהווה עדות נוספת למנגנון ההשתקה והצנזורה העצמית שחמאס כופה על תושבי הרצועה בכלל ועל עיתונאים בפרט. כל מי שמבקש לפעול בשטח הרצועה נדרש ליישר קו עם מדיניות הארגון, אחרת הוא מסתכן בפגיעה אישית או בצעדים ענישתיים מצד מנגנוני הביטחון של חמאס.

השלכות החשיפה צפויות להדהד בקרב גופי תקשורת בינלאומיים שנדרשים כעת לבחון מחדש את האמינות של החומרים שקיבלו במהלך המלחמה ממקורות מקומיים בעזה. המקרה של עזאיזה מדגיש את הקושי להבחין בין תיעוד עיתונאי לבין תעמולה מתוזמרת המשרתת את מטרות ארגון הטרור.

במבט רחב יותר, האירוע ממחיש את האתגרים המודיעיניים והתקשורתיים שעמם מתמודדת ישראל בזירה הבינלאומית. המלחמה על התודעה מתנהלת לא רק בשדה הקרב הפיזי, אלא גם במרחב הדיגיטלי, שבו חמאס משקיע מאמצים רבים כדי לעצב את הנרטיב לטובתו.

העובדה כי עזאיזה בחר לחשוף את הדברים כעת, לאחר שכבר יצא מהרצועה, עשויה להעיד על שינוי בנסיבות שבהן הוא פועל. עם זאת, הדברים שנאמרו מציבים סימן שאלה גדול על כלל החומרים שפורסמו על ידו ועל ידי עיתונאים אחרים שפעלו תחת חסות חמאס במהלך המלחמה.

הציבור הישראלי והקהילה הבינלאומית נחשפים כעת למימד נוסף של המלחמה, שבו המידע עצמו הופך לנשק. השליטה של חמאס בתקשורת אינה רק עניין טכני, אלא חלק בלתי נפרד מהאסטרטגיה של הארגון לניהול המערכה מול ישראל.

לסיכום, עדותו של עזאיזה מספקת הצצה נדירה למנגנוני הפעולה של חמאס מאחורי הקלעים של התקשורת העזתית. היא מאששת את הטענות כי הדיווחים מהרצועה היו נתונים להשפעה ישירה של ארגון הטרור, וכי האמת הוקרבה לא פעם לטובת האינטרסים של חמאס והגנה על פעיליו.