על רקע הגעתה של הצוללת החדישה “דרקון” לשורות חיל הים והשאיפה להרחיב את הצי הישראלי לשמונה צוללות מול האיומים האזוריים, המומחה הצבאי אלי בר און מציג תפיסה ביטחונית חדשה. בר און מדגיש כי על אף החשיבות האסטרטגית של הכלים המאוישים הקיימים, שעלותם מגיעה למיליארד יורו ואף מעבר לכך, העתיד של הלוחמה התת-ימית שייך לצוללות ולכלי צלילה בלתי מאוישים (קצב”מים).
לדברי בר און, הצוללת המאוישת המסורתית סובלת מחוסר יעילות מבני מובהק, כאשר כ-80% מנפחה מוקדש לצורכי הקיום, הלוגיסטיקה והמחיה של אנשי הצוות השוהים בה שבועות ארוכים ברציפות. המעבר לכלים בלתי מאוישים צפוי לחולל מהפכה של ממש: צוללת אוטונומית יכולה להשיג את אותם האפקטים המבצעיים במשקל של כרבע בלבד ממשקלה של צוללת רגילה, לצרוך פחות אנרגיה באמצעות מנועים קטנים יותר, ולהפחית באופן דרמטי את רמת הפגיעות והחשיפה שלה.
מעבר ליתרונות ההנדסיים והמבצעיים, בר און מצביע על חיסכון כלכלי ניכר וטוען כי עלות הייצור והתחזוקה של צוללות בלתי מאוישות עשויה להסתכם בכעשרה אחוזים בלבד ממחירה של צוללת קונבנציונלית. בין אם יופעלו בשליטה מרחוק מספינות שטח ובין אם יפעלו באופן עצמאי, שילובם של כלים אלו מסמן את המגמה העולמית הבאה בזירה הימית, ומציע לצה”ל פתרון יעיל וקטלני תוך צמצום משמעותי של הסיכון לחיי אדם.
