במתקפה חריפה על התנהלות התקשורת הישראלית, טוען ד”ר חיים שיין, מרצה למשפטים ופובליציסט, כי גופי התקשורת הממוסדים חצו מזמן את הקווים מדיווח עובדתי להובלת מאבק פוליטי של ממש. לדבריו, הרדיפה האובססיבית אחר ראש הממשלה בנימין נתניהו גורמת לתקשורת לשחוק את מעמדה הציבורי ולשלם מחיר כבד של אובדן אמון, אשר מותיר אותה מוחלשת ומפנה את הבמה לפלטפורמות אלטרנטיביות ולרשתות החברתיות.
שיין מצביע על שינוי היסטורי עמוק במפת התקשורת: בעוד שבעבר פעלו עיתונים מפלגתיים מוצהרים שהציגו בגלוי את עמדותיהם, התקשורת הנוכחית מתיימרת להיות ניטרלית ומקצועית, אך בפועל פועלת באופן פוליטי לחלוטין. לתפיסתו, נוצר בישראל ואקום ייחודי שבו האופוזיציה הפרלמנטרית חלשה ואינה מצליחה להוביל מהלכים, ומי שנכנסו לנעליה בגאווה הם גופי המשפט – בית המשפט העליון, הפרקליטות והייעוץ המשפטי לממשלה – יחד עם התקשורת, ששמה לה למטרה מרכזית להפיל את שלטון הימין.
כדוגמה מובהקת להטיה ולניסיונות ההשפעה על התודעה, מזכיר שיין את הפרסומים המגמתיים בעניין התרעות השבעה באוקטובר, תוך שימוש בשיטה שבה דיווחים מישראל מועברים לתקשורת זרה ומשם מצוטטים בחזרה ככותרות ראשיות. בנוסף, הוא מותח ביקורת על היחס לנאום נתניהו באו”ם, שלטענתו זכה לעשרות מיליוני צפיות בעולם אך ספג צנזורה ודרישות מוקדמות לטקסט מצד גופים מקומיים.
למרות התמונה העגומה שמציג שיין ביחס לממסד התקשורתי, הוא מביע אופטימיות רבה לגבי העתיד. בעידן הרשתות החברתיות, הוא טוען, הציבור הישראלי חכם וביקורתי מכדי “לקנות את הסחורה המעופשת” שמנסים למכור לו, ולכן כוחה של התקשורת להנדס תודעה מוגבל מאי פעם – מה שצפוי להשאיר אותה בעמדת מיעוט גם במערכות הבחירות הבאות.
חוסר הבנה של תפקיד התקשורת.
תפקיד התקשורת הוא לא להלל את המנהיג, אלא לבקר את הכשלים הרבים של הממשלה.