בדברים נוקבים שנשא ד”ר פנחס יחזקאלי, הוא מציג תמונה ביקורתית וחריפה על התנהלות הפיקוד במשטרת ישראל ועל מנגנוני הקידום הפנימיים בארגון. לדבריו, שוטרים אינם פועלים מתוך תפיסה פוליטית מפלגתית קלאסית אלא מתוך פוליטיקה ארגונית מובהקת, שבה עתידו המקצועי של שוטר תלוי לחלוטין בהיצמדות למפקד מסוים: אם המפקד מתקדם, השוטר עולה יחד איתו, ואם המפקד נופל, פקודיו צונחים עימו.
יחזקאלי משתף כי עוד בתקופת שירותו במדים ביקר בחריפות את התופעה שכינה כהתנהלות נטולת עמוד שדרה אידיאולוגי, שבה קצינים ושוטרים מסוגלים להחליף עמדות, דוקטרינות ושיטות עבודה בין רגע, אך ורק בעקבות חילופי מפקדים.
לצד הדינמיקה הארגונית בדרגי השטח, יחזקאלי מצביע על תופעה מדאיגה לטענתו בדרגים הבכירים ביותר. הוא מתייחס לנוכחותם של ניצבים ומפכ”לים לשעבר בהפגנות קפלן כשהם עוטים חולצות וסמלים משטרתיים, ומזהה בכך ניסיון לייצג את עמדת המשטרה כולה. על בסיס זה טוען יחזקאלי כי רובו המכריע של סגל הפיקוד הבכיר במשטרה מחזיק בעמדות המזוהות עם מחאת קפלן, וטוען כי במציאות הנוכחית זוהי תפיסת העולם שאפשרה להם לקבל את דרגותיהם ולהגיע לראש הפירמידה המשטרתית.
