ד״ר צבי סדן, חוקר תהליכים פוליטיים וחברתיים, מנתח את התופעה של אנשים המגדירים עצמם כאנשי ימין אך בוחרים להצביע בבחירות למפלגות שמאל. הוא טוען כי מדובר בכשל עמוק בהבנת המציאות הפוליטית ובסוג של הכחשה, המובילה בסופו של דבר להחלשת המחנה הלאומי. לדבריו, אדם שמגדיר את עצמו כימין אך תומך במפלגות המזוהות עם השמאל, פועל למעשה בניגוד לאינטרסים של המחנה אליו הוא טוען שהוא משתייך. סדן מציין כי אין בנמצא ימין אחר מלבד זה הקיים במציאות, וכי כל ניסיון לייצר הגדרות מומצאות הוא חלק מתהליך רחב יותר של פירוק ערכים. בשיחה הוא מעלה סימני שאלה לגבי השיח סביב אישים כגון אברי גלעד, אשר לדברי סדן מתלבט בין דמויות פוליטיות שאינן מייצגות לשיטתו את הימין, ובכך חוטא לאמת ההיסטורית והפוליטית. סדן מבהיר כי הבחירות בישראל אינן בחירות לנשיאות אלא בחירות גושיות, ומי שמצביע למפלגות גוש השמאל מחזק למעשה את המדיניות של גוש זה. הוא מדגיש כי לא מדובר בשינוי אידיאולוגי רגעי, אלא בתפיסת עולם שגויה שמובילה לאובדן הדרך. בהתייחסו לשאלה על אברי גלעד, טוען סדן כי הניסיון של אישים כאלו להציג עצמם כימין עמוק תוך הצבעה לגורמים הנמצאים משמאל לקו הלאומי, הוא תוצאה של חוסר הגדרות ברורות בתקופה פוסט-מודרנית. סדן מסביר כי לשיטתו, אדם הוא ימין אם הוא מגן על עמדות הימין וזוכה לביקורת מהשמאל, שכן אם השמאל מקבל אותך ונותן לך לגיטימציה, כנראה שאתה כבר מזמן לא נמצא בימין. במהלך הראיון מדגיש סדן כי השייכות הסוציולוגית לשמאל משפיעה גם על ההחלטות האידיאולוגיות. הוא מזהיר כי הכחשת המציאות הזו מובילה לדיסוננס קוגניטיבי, שבו אנשים מרגישים בנוח עם המיליה החברתי שלהם תוך שהם ממשיכים להצהיר על ימניותם, מבלי לשלם את המחיר הכרוך בכך. סדן תוקף את התפיסה שאין לימין הגדרה קבועה וברורה, וטוען כי מדובר בטכניקה של פירוק המושג כדי להפוך אותו לפלסטלינה. הוא קורא לציבור הימני לחדול מהניסיון לחפש את הפרח הכי יפה בגן ולבחור בפרגמטיות, גם אם זה אומר לסתום את האף כדי לעצור תהליכים מסוכנים. הראיון מציף את הצורך בגיבוש מחודש של הגדרות הליבה של המחנה הלאומי בישראל, תוך הבנה שהפוליטיקה הישראלית בנויה על גושים שפועלים לכיוונים שונים לחלוטין. סדן מסכם כי אין ימין שמצביע שמאל, אלא רק שמאל שמתחזה לימין, וכי הגיע הזמן להפסיק עם הבלבול האידיאולוגי שפוגע במדינה.
