ד”ר חיים שיין מנתח את המפה הפוליטית ואת תוצאות הבחירות ומציג תובנות חדות לגבי המנצחים והמפסידים האמיתיים של המערכה. לדבריו, המנצח הגדול ביותר של הבחירות הוא הציבור החרדי. שיין מדגיש את הפער הבלתי נתפס בין הקמפיין שנוהל לפני הבחירות, שבו הוצג הציבור החרדי כמגזר השנוא והמושמץ ביותר, כמי שמשתמט מגיוס וגוזל כספים, לבין המציאות שנוצרה מיד לאחר פרסום התוצאות, כאשר כל קצוות גוש השינוי, כולל גורמים כמו יאיר גולן, פתחו בחיזורים נמרצים אחריהם, מוכנים לוותר על חובת הגיוס ולהעניק תקציבים נדיבים תמורת שותפות פוליטית. בעיניו, מהפך זה חושף את הצביעות, הכזב וההיעדר המוחלט של עקרונות אידיאולוגיים בקרב גוש השינוי, אשר כל מטרתו הסתכמה בסיסמה “רק לא ביבי”, סיסמה שיצרה שסע עמוק ותרמה רבות למשברים שחוותה המדינה.
מן העבר השני, שיין מסמן את המפלגות והאזרחים הערבים כמפסידים הגדולים. על אף כוחם המספרי הגבוה, הוא מציין כי נוצר לראשונה נתק חסר תקדים שבו חלקים נרחבים בציבור הישראלי תופסים את המגזר הערבי והנהגתו כאיום של ממש. שיין מתריע כי כוח אלקטורלי עלול להפוך במהירות לכישלון אסטרטגי כאשר נוצר אובדן לגיטימציה גורף בקרב החברה הישראלית.
בדבריו מביע שיין דאגה עמוקה מהתהליכים המתפתחים בשטח, ובראשם החשש מהיעדר אכיפה ומהתנהלות מערכות המשפט, הפרקליטות והמשטרה שלדבריו אינן פועלות בנחישות הנדרשת מול האיומים הגוברים במגזר הערבי. בהתייחסו למאבקי הכוח בין האליטות הפוליטיות והחברתיות, שיין מצטט אזהרות על כך שאליטות ותיקות אינן מוותרות על עמדותיהן בקלות, ומביע חשש מסכנה ממשית של מלחמת אחים. הוא חותם את דבריו בתפילה לשמירה על שלמותה וקיומה של מדינת ישראל כהגשמת חזון הדורות, ומזהיר כי החבירה הפוליטית חסרת העכבות של מחנה השמאל עלולה לסכן את עתיד המדינה.
