איש ההייטק אייל הרצוג מתאר את הבלוקצ’יין כסט של פרוטוקולים הפועלים על גבי האינטרנט, המהווים פריצת דרך משמעותית בהיסטוריה של שמירת המידע. לדבריו, בעוד שפרוטוקולי האינטרנט הקיימים משמשים להעברת מידע, הבלוקצ’יין מספק יכולת ייחודית לשמירת מידע בתוך מסד נתונים ציבורי שאינו בבעלות גורם ספציפי. הרצוג משווה את חשיבות המצאת הבלוקצ’יין להמצאת הכתב, שלדבריו יצרה את ההבחנה בין פריהיסטוריה להיסטוריה ומאז אנו מסוגלים לתעד נתונים.
הקשר בין טכנולוגיית הבלוקצ’יין למטבעות דיגיטליים מוסבר על ידי הרצוג בשני היבטים מרכזיים. ראשית, הפעלת מטבע אינטרנטי כגון ביטקוין מחייבת שמירה מאובטחת של היסטוריית הטרנזקציות. הביטקוין פותר את בעיית התיעוד על ידי רשת פתוחה שבה כולם יכולים לצפות בטרנזקציות מבלי שניתן יהיה לרמות.
שנית, הרצוג מציין כי שמירת מידע כרוכה בעלויות פיזיות ותפעוליות, בעוד שהעברת מידע נחשבת לפעולה ללא עלות. המנגנון הכלכלי של מטבעות הבלוקצ’יין נועד לממן את האנשים ששומרים את המידע על הטרנזקציות, באמצעות הנפקת מטבעות המתרחשת בכל עשר דקות. לדברי הרצוג, מדובר בטכנולוגיה מהפכנית בעלת פוטנציאל להעברת נכסים ומטבעות בדומה לאופן שבו רשתות תקשורת שונות, כגון טלוויזיה וטלפוניה, נטמעו בתוך האינטרנט.
הוא טוען כי הבלוקצ’יין צפוי לעבור תהליך דומה של ריכוז ושימוש כרשת להעברת מידע יעילה וטובה יותר.
