בראיון בערוץ TOV, הציג הרב אליהו זיני, מתמטיקאי, פוסק הלכה ולשעבר רב הטכניון, שורה של עמדות חריפות על עתידה וזהותה של מדינת ישראל, תוך שהוא מותח ביקורת עזה על המערכת הפוליטית וההנהגה הנוכחית. במוקד דבריו עומדת הטענה כי החברה הישראלית סטתה מחזון היסוד שלה, וכי הניסיון לשלב גורמים שאינם מכירים במדינה כיהודית במוקדי השלטון מהווה סכנה קיומית והלכתית כאחד.
הרב זיני פתח בהבחנה היסטורית ורעיונית: הרצל לא ביקש להקים סתם “מדינת ישראל” במובן הטכני, אלא את “מדינת היהודים”, מדינת לאום ריבונית שבה השליטה הבלעדית בגורל ובביטחון שייכת לעם היהודי. שיתוף פעולה שלטוני עם מפלגות שאינן מזדהות עם המטרות הציוניות, ובפרט שילוב נציגיהן בוועדות ביטחוניות רגישות כמו ועדת החוץ והביטחון, הוא בעיניו אבסורד מסוכן ובלתי נתפס. הוא אף הוסיף זווית הלכתית נוקבת וציין כי שלטון שאינו יהודי בארץ מוגדר לפי ההלכה כמצב של גלות וחורבן, גם אם הארץ מלאה ביהודים.
בדבריו תקף הרב את השמאל הישראלי, שלטענתו איבד את חזונו המקורי והתאחד סביב מטרה אחת בלבד: התנגדות אישית לבנימין נתניהו, במחיר של שחיקת כל קו אדום לאומי. ביקורת חריפה במיוחד הפנה כלפי גדי איזנקוט, שלדבריו מקדם קו של פשרנות ומוותר על עקרונות יסוד לאומיים כדי לייצר רוב פוליטי מלאכותי הנשען על מפלגות ערביות. לצד זאת, הרב לא חסך ביקורת גם מסיעות חרדיות שלדבריו ממוקדות באינטרסים צרים ותקציביים במקום בערכים לאומיים ורוחניים.
הרב זיני נדרש גם למשמעות הדמוקרטיה וטען כי ההגדרה עוותה לחלוטין. לדבריו, דמוקרטיה אינה שוויון מוחלט ללא הבחנה, אלא “שלטון העם”, ובמדינת היהודים, העם הוא העם היהודי בלבד. הוא הדגיש כי אין מניעה לחיות בכבוד ובהגנה מלאה לצד מיעוטים, במעמד המקביל ל”גר תושב”, אך מתן כוח שלטוני והכרעה ביטחונית למי שמזדהה עם אויבי ישראל אינו מקובל בשום מדינה ריבונית בעולם. עוד ציין כי מעמד הדרוזים הוא ייחודי ונפרד בזכות שותפות הגורל והנאמנות, אך קבלת החלטות מהותיות על דמותה של המדינה חייבת להישאר בידי הרוב היהודי.
בהתייחסו לסוגיית האזרחות והנאמנות, הבהיר הרב זיני כי התנאת אזרחות בנאמנות צריכה לחול על כלל האזרחים. בהקשר זה הביא את עמדתו של הראי”ה קוק: בעוד שבעבר חילול תורה נתפס כבגידה, בעת המודרנית המבחן הקריטי להשתייכות לעם הוא האם האדם פועל למען עמו או נגדו. מי שיוצא לפעול בזירה הבינלאומית כדי לפגוע במדינת ישראל מוציא את עצמו מכלל החברה הלאומית ומבצע בגידה של ממש.
את עיקר האשמה למצב הנוכחי תולה הרב זיני במערכת החינוך, שלדבריו מחקה לאורך עשרות שנים את הזהות והתודעה היהודית והותירה דורות שלמים ללא היכרות בסיסית עם שורשיהם. לשיטתו, המציאות המתוחה והסדקים שנחשפו סביב אירועי השעה מהווים הזדמנות היסטורית ואף “כפפה שנשלחה משמיים”, שמחייבת את הציבור הישראלי להתעורר, לחזור אל המקורות, להגדיר מחדש את גבולות השלטון והנאמנות, ולהחזיר את הזהות היהודית למרכז הבמה.
