העיתונאי והסופר טוביה טננבום, אשר גדל במגזר החרדי, השמיע לאחרונה ביקורת על הציונות הדתית ונזכר בערגה במה שהיה פעם.
"אני אוהב את הציונות הדתית. אם לא הייתי אוהב אתכם לא הייתי פותח את הפה, לא הייתי נכנס לזה", אומר טוביה טננבום. "אני רוצה לראות בציונות הדתית את מה שהיא הייתה פעם, את המזרוחניקים".
כשנשאל מה הוא אהב שהיה פעם, ענה טוביה טננבום שבתקופה שלמד ב״מרכז הרב״, הדרך הייתה שונה. "אני זוכר איך שהרב צבי יהודה התייחס לאנשים שלא מאמינים בדרך שלו, איך שהוא התייחס למי שהוא לא מסכים איתם. באהבה, בשמחה, זה היה הרב צבי יהודה".
לדעתו, כיום הציונות הדתית, ובפרט המפלגה "שחטפה את הציונות הדתית" לדבריו, מוציאה החוצה שנאה וקוראת לאנשים שלא מסכימים איתה "עוכרי ישראל". "מה קרה לציונות הדתית שהייתה מקום של אהבה, של גשר?"
על החרדים הוא אומר שהם פחות מעורבים, והוא אוהב את זה. "הם ציונים גדולים יותר מאיתנו".
צפו בראיון המלא:
כדאי שיקרא מה כתבו הרבנים קוק ועמיאל מייסדי המזרחי על הציונות החילונית.
שכחו שמי שהקים פה ישובים אלו חרדים שעלו לארץ ובנו פה מושבות הרבה לפני למי שרוצה ליצור יהדות חדשה אין ציונות ללא תורה כל דבר אחד לא יחזיק מעמד כמו שרואים
שמח שאתה מעלה. חרדים היו שותפים, וחלקם אכן גומד, כמו חלקם של בני הציבור הדתי. ועדיין- לא הייתי טוען כי הם מקימי היישובים. רוב מניין ורוב בניין של הרבנים החרדיים התנגדו אז לעלייה לארץ. היו קומץ , בעיקר אדמו"רים חסידיים מסוימים שעודדו עלייה. שאר מה שכתבת- הוא דעה שאינה יושבת על זהות המקימים. אני מסכים אך היא לא קשורה למין הטענה
השוואות הן עניין למומחים. לא לתחושות בטן. כדאי להכיר את הרצי"ה והראי"ה לעומק ולרוחב ולדעת כי היו גם היו קריאות חריפות מאוד כנגד מתנגדי היהדות. הראי"ה סבר כי החיבור לכלל ישראל ולגאולה המדינית ארצית יש שורש רוחני שיש לכבד, במקביל להתנגדות חריפה לדרך. מדובר בציונות שורשית שהייתי שמח להתווכח איתה ולדון איתה על הצביון הלאומי במדינה. היא נכחדה או ירדה למחתרת ומי שמוביל מחאה הם קבוצת בריונים שאין בה לא אהבת ישראל, לא ציונות ולא כבוד לקודשי ישראל. גם לא כלפי חוץ. המציאות השתנתה, לא הציבור הדת"ל. אגב, מי שתפס אותה כמקף בין הדתי ללאומי היה לא אחר מהפרו' ליבוביץ'. לא בדיוק דמות רבנית מקובלת אלא אינטלקטואל דתי שלא קנה שביתה בציבורנו. אקח ממר טננבוים המוכשר את העובדות ואומץ הלב העיתונאי. בניתוח היסטורי סוציולוגי- אדרש למומחים בעלי כלים מדויקים יותר, במחילה