במדינת ישראל הבינו שאי אפשר ליצור תרבות לקהל קטן דובר עברית בלי תמיכה ציבורית. לכן קיים “חוק הקולנוע” כבר מעל 15 שנה, שמייעד מאה מיליון שקלים בשנה לתמיכה בקולנוע.

דווקא החברה החרדית, שמהווה 12% מהאוכלוסיה והוציאה בעשורים האחרונים למעלה מ-1,500 סרטים, לא קיבלה אגורה מהתקציב.

הבמאי והמפיק יהודה גרובייס ניסה להאבק בכך לאורך השנים ופנה מאות פעמים לקרנות ללא הועיל – “לא סופרים אותנו ממטר”. הוא מוסיף כי סרטו על הבעל שם טוב לא יקבל לעולם תקציב – ולא משנה כמה טוב הוא יהיה – משום ש95% מהלקטורים שקובעים איזה סרט יקבל תקציב – שייכים לאיזור מסוים ורדיקלי במפה הפוליטית.

גרובייס משקיע בסרטיו מכיסו הפרטי ולכן אינו יכול להרשות לעצמו שחקנים ואנשי הפקה מהשורה הראשונה. לסרטו האחרון על הבעל שם טוב לקח לו כמעט עשור כדי להערך ולחסוך את הכסף הנדרש. הצילומים נערכו בפולין ובין השחקנים שמשתתפים בו ניתן למצוא את עדי ביטי ואת דין מירושניקוב. “בחרתי לסרט את סיפור החסידים הכי טוב שאני מכיר, ואחרי הרבה עבודה – יצא סרט מרשים מאוד”.

כיצד מסביר גרובייס השתתפות נשים בסרטיו?

האם הוא מתכוון להוציא סרטים עם אמירה חברתית?

צפו בראיון המלא