שנלר הגיעה למטבח כבר מגיל קטן. היא הייתה אחת משלישיית אחים, ובכיתה א' ראתה את אחיה מכין משהו במטבח. היא רצתה לעזור לו אך הוא לא הסכים, עם יכולות הקריאה החדשות שלה היא הציעה לו טיפ קטן שקראה, שלא יישכח לשים מלח בבצק. כך היא הצילה אותו ובזכות זה הוא הסכים לה לאפות איתו יחד. מאותו יום היא לא יצאה מהמטבח. כולם הכירו את עוגיות השוקולד-צ'יפס של תפארת, ולכל מקום אליו הגיעה הביאה את הדברים שהכינה.

אך כשהגיעה לכיתה ו' אותו האח נפטר באופן פתאומי. ומשלישייה היה עליה לחפש את עצמה מחדש. מפטירת אחיה היא נכנסה לדיכאון והדבר היחיד שגרם לה לצאת מהחדר זה היה המטבח. כשרצתה לשמח את עצמה או שידעה שמישהו מחכה לעוגיות שלה יצאה מהחדר ואפתה. ובאמת המטבח היה הדבר שהוציא אותה מהדיכאון לאורך הדרך. בכיתה י"א היא הלכה לקורס קונדיטוריה ואחרי השירות לאומי היא עשתה קורס יותר מקצועי. כיום היא פתחה עסק לקורסים, היא מלמדת נשים איך להכין מהבית. ואומרת "אני חושבת שאוכל מחבר בין אנשים".

לכבוד פורים היא הביאה ארבעה רעיונות למשלוחי מנות, משלוח עוגיות ותה, משלוח מנות ארוחת בוקר, משלוח מנות לכבוד שבת. במשלוח המנות של העוגיות היא מביאה בצק ששימושי לכל סוגי העוגיות, בצק 1,2,3. בבצק יש 100 גרם סוכר, 200 גרם חמאה, , 300 גרם קמח וביצה אחת. היא הכינה מהבצק הזה מגולגלות תמרים אוזני המן ועוגיית פרח ריבה.

הכי חשוב בעיניה בחג הזה זה לזכור את העיקר ולא את הטפל, "שהכל יהיה בשמחה ובכיף".