בא’ באלול לפני 126 שנים התכנס הקונגרס הציוני הראשון בבזל. התאריך היה מכוון, אך המיקום נבחר לאחר שהקהילה היהודית במינכן חששה שהקונגרס יתקיים אצלה מחשש לאנטישמיות.

טעות נפוצה בנוגע לקונגרסים הציוניים היא לחשוב שההחלטה להקים את המדינה הייתה שם מהרגע הראשון. בפועל, הוויכוחים האם והיכן להקים את המדינה העסיקו את התנועה הציונית לאורך כל הדרך עד אמצע השואה, אז התקבלה החלטה להקים מדינה בכל שטחה של ארץ ישראל.

מיכאל לובוביקוב מבהיר כי הציונות לא נולדה בבזל, אלא עשרות שנים לפני כן: האבות הרוחניים של הציונות היו הרב קלישר והרב אלקלעי, ואחר כך הגיעה תנועת ״חיבת ציון״ ברוסיה שביטאה את הציונות המעשית.

הרצל הפך את התנועה לפוליטית ובכך הפך לאבי הציונות המדינית.

בהמשך, כשהגיעו לשאלת גבולות המדינה ותאריך הקמתה, נוצר פילוג בתנועה הציונית – בין הציונות השמאלנית- סוציאליסטית של בן-גוריון לבין הציונות הרוויזיוניסטית של זאב ז’בוטינסקי. שורש הוויכוח היה על הזכות המלאה שיש או אין לנו למימוש הזכויות הלאומיות בארץ ישראל. זהו אותו ויכוח שמתקיים גם היום בין ימין ושמאל.

“אין לנו שכנוע פנימי עמוק בבעלותנו המלאה על הארץ וזהו המקור לכל הבעיות שלנו”, אומר לובוביקוב.

כיצד השמאל של ראשית המדינה התדרדר למצבו הנוכחי של פוסט ציונות?

מה הוביל לביטול תכנית אוגנדה?

צפו בראיון המלא.

להרשמה לסמינר TOV בסוכות:

https://bit.ly/RamonTov