הרה"ג שמואל אליהו שליט"א, רבה הראשי של צפת, חבר מועצת הרבנות הראשית ונשיא איגוד רבני קהילות, מספר על הלוויה של אביו: "חוויה שצרובה מאוד בראשי, היינו באמצע הלוויה, עומד לידי אחי הגדול ואומר לי: "אתה רואה פה את כל האנשים האלה? כולם הרגישו שאבא היה אבא שלהם, לכולם הוא התייחס כמו אל בנים, לכולם הוא התייחס באהבה, לכולם היה לו זמן ועל כולם הוא התפלל מכל הלב"".

הרב אומר כי זכה להיות מספר פעמים בביתו של הרב קנייבסקי זצ"ל ושם הוא ראה אותו דבר כמו בבית אביו. הוא מספר כי "ראיתי אלפים שצובאים על ביתו והוא מתייחס לכל אחד, אכפת לו, תשומת לב. הוא זוכר שראה ילדים שעומדים שם והוא מקבל אותם ומתייחס אליהם. לא כשהוא בן שמונה עשרה אלא כשהיה למעלה מתשעים".

הוא מוסיף כי לדעתו הרב קנייבסקי התייחס כך לילדים כי הוא חשב חשיבה מרחבית, חשב על הדורות הבאים. "איך אנחנו יכולים לעשות משהו שימשיך את האור ולא ייקטע את הרצף. אין השקעה יותר טובה מאשר להשקיע בילדים, ילדים כשאתה משקיע בהם את כל הנשמה שלך, הם מרגישים. לא יודע אם הם זוכרים את המילים אבל הם וודאי יזכרו את היחס. ואת זה הוא ידע. ומכיוון שהוא חשב גם על הדורות באים מה שנקרא נטיעה לדורות אז הוא השקיע בילדים".

כאשר היה בביתו של הרב קנייבסקי, הרב אליהו מספר כי דמותו של הרב תמיד הייתה מלאה באור "מדהים כמה אור וחיוך ותשומת לב היה לרב". הביך את הרב אליהו היחס החם שהוא קיבל מהרב "הרי אני לא בני ברק, אני ממחוזות אחרים. אבל כזאת אהבה הייתה לו, הרגשתי ממש נבוך, אמרתי לעצמי "מה זכיתי?" וכנראה שהרבה הרגישו ככה". הוא מוסיף כי חבר קרוב שמחובר לבני ברק סיפר לו שהוא בא לרב עם שאלות, והוא שכח כל מה שהוא רצה לשאול. הרב קנייבסקי קלט אותו, וחילץ אותו בלי לבייש אותו.

בנוסף הרב מדבר על כך שבעיניו הרב קנייבסקי לא היה מגזרי, הוא מביא לדוגמא סיפור קטן כדי להמחיש את זה שהרב קיבל את כולם ולא התייחס למגזר כזה או אחר. הרב אומר כי חבר שהיום הוא ראש ישיבה חרדי סיפר לו כי פעם הוא היה חילוני, גדל בצפון תל אביב והיה הכי רחוק מתורה ומצוות. פעם באחת מימי המילואים הוא ביקש מאחד ההסדרניקים ספר של יהדות, ומתוך ארסנל הספרים שהיה להסדרניק הוא בחר בספר "אורות התשובה" של הרב קוק. אותו ספר החייה את החבר, וחיזק אותו והוא הלך ללמוד בישיבה חרדית.

כאשר הוא הגיע לישיבה והם ראו את הספר של הרב קוק הם אמרו לו כי הספר הזה לא מתאים ואסור לו ללמוד את זה. אבל הוא הרגיש שזה מה שמחייה אותו, הוא פנה להרבה רבנים ולא מצא תשובה עד שהגיע לרב קנייבסקי. "אמרתי לו הרב אני מתחייה מהספר אורות התשובה ואמרו לי שאסור ללמוד מהספר הזה". והרב אמר לו "תלמד זה מצויין, זה בסדר". זן הייתה היכולת של הרב להכיל את כולם.