ראובן היה חייב סכום כסף גדול לשמעון ולא היה לו במה לשלם לו. הלך ראובן אצל ידידו לוי וביקש ממנו עצה כיצד להפטר משמעון, שדוחק בו לשלם את החוב. אמר לו לוי: יש לי רעיון מצויין – תעשה את עצמך כשוטה, ברגע שיראה אותך ראובן הוא יבין שאין עם מי לדבר ופשוט יוותר על החוב.
אכן כך היה. כאשר הופיע ראובן בביתו של שמעון כדי לדרוש את החוב הוא ראה את שמעון עומד על ראשו, משמיע קולות משונים וריר נוזל לו משפתיו. ראובן ניסה לדבר איתו, אבל שמעון בתגובה פצח בריקוד סוער והמשיך להשמיע קולות מוזרים. אמר ראובן לעצמו: בוודאי השתבשה עליו דעתו מרוב חובות וצרות. מה אדרוש מאומלל זה. עזב אותו וחזר לביתו.
כעבור ימים ספורים ביקש שמעון הלוואה מידידו לוי. נענה לו לוי והלווה לו סכום כסף גדול. גם במקרה הזה לא החזיר שמעון את חובו בזמן. לוי הופיע בביתו של שמעון לדרוש את החוב והנה הוא רואה את שמעון מעמיד פני משוגע, רוקד ומפיק הברות משונות מגרונו.
כעס לוי מאוד ואמר: נבל שכמותך, הרי אני בעצמי נתתי לך את העצה להתנהג כמשוגע וכעת אתה משתמש בה כנגדי??
כתוב בפרשה בשירת האזינו: צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי וַתִּשְׁכַּח אֵל מְחֹלֲלֶךָ. הכוונה בורא עולם ברא את השכחה (תשי = שכחה) בעולם כדי שאדם ישתמש בכח זה לתועלת.
כמו למשל שכחה כלשהי מנפטרים כדי לא להתאבל לאורך זמן, שכחה מצרות ומדברים שגורמים עצב.
התורה אומרת שעם ישראל השתמש בכח השכחה כדי לשכוח את הקב"ה. כלומר השתמשו בכח הזה בדרך לא נכונה וראויה. במקום להתקרב לה' וללכת בדרכיו, בחרו לשכוח מה' ולא להתחבר אליו.
מכאן נלמד גם על שאר כוחות שיש בעולם שאפשר להשתמש בהם לטובה ואפשר לרעה. הכח נמצא בידיים של כל אחד ואחת מאיתנו.
רגע לפני יום הכיפורים,
שנכתב ונחתם בתקווה לחיים טובים ולשלום
