המלחמה בעזה, ההפתעה בבוקר שמחת תורה וקריסת תפיסת ההגנה של צה"ל מעוררות את השאלה: מה קרה לצה"ל ואיך נפלנו בקונספציות שוב כמו שנפלנו במלחמת יום הכיפורים? שני גיבורי המלחמה האלוף במיל' יצחק בריק ותא"ל במיל' אביגדור קהלני בראיון מיוחד מנסים לתת תשובות.
אביגדור קהלני: "המציאות שונה. סביר להניח שמה שאני חוויתי בששת הימים לא יחזור על עצמו וגם האויב השתנה. המציאות יצרה מצב שיחסי הכוחות שונים. מה זה רצועת עזה? 7 ק"מ על 45 ק"מ. המציאות היא שאין הרבה מקום לתמרון וצריך ללכת ולכתוש ק"מ אחרי ק"מ. הימים של ה-101 היו ימים טובים אז וצריך לזכור שהיינו גם דלפונים אז, אז יש יתרונות בכל תקופה".
"אני כבר לא בטוח שהמדינה שלנו שואפת חיים", אומר קהלני בצער, "הפכנו להיות נהנתנים. דואגים לכמה טיסות נטוס לחו"ל. מצמצמים בדברים של השרדות. יש לנו גלמים שבנינו. אומר תותחן 'לא ירינו בהם כי לא היה להם נשק'. הוא מפחד מהפרקליטות יותר מאשר מהמחבלים. אנחנו חיים כאילו אנחנו בכרי הדשא בשוויץ".
האלוף במיל׳ יצחק בריק מנתח את הדברים מבחינת אסטרטגית צבאית: "אחד הדברים הוא שטעינו בהערכה של המלחמה הבאה. בשנים האחרונות בנינו בעיקר על חיל האוויר. כל סכומי העתק של הסיוע האמריקני הלכו על חיל האוויר. בנינו חיל אוויר חזק ומצוין אבל שכחנו את חיל היבשה. קיצצנו אותו בצורה קשה. אמרנו שהשלום הגיע וכבר לא צריך צבא יבשה גדול. ולכן נוצר מצב שכל השילוב בין יבשה ואוויר הלך ונעלם. היום אי אפשר רק עם מטוסים אלא רק בשילוב ביניהם. בעזה יש שילוב מצוין אבל זו טיפה בים מול מלחמה כוללת".
צפו בראיון המלא באולפן ערוץ TOV
יש כתובת ברורה לקונספציה שהובילה לאסון בימינו – אהוד ברק וחבורתו !!!
החמאס מצא כי "הברית שיש בין האזרח במדינה הדמוקרטית לבין הצבא והממשל שלו הוא הנכס האיתן ביותר של המדינה, שגורם בסופו של דבר לעליונות צבאית, מדעית, תרבותית וטכנולוגית". לכן מאמציהם מיועדים וממוקדים לפגוע בברית זו, ולנסות "למוטט או לפחות לזעזע את הקשר ההדוק והאמון שיש לאזרח הדמוקרטי עם מנהיגיו ומפקדי צבאו", באמצעות תורת לחימה בעלת נדבכים רבים, שאחד מיסודותיה הם חילופי מהלומות שיפגעו באזרחים ויתישו אותם. אנשי חמאס מנסים ליצור קרע בין האזרחים למנהיגים, שיגביל את היתרונות הצבאיים, הטכנולוגיים והכלכליים של ישראל בעת לחימה, בשל מצוקת האזרחים, בעוד חמאס ימשיך להתחמש ולתקוף את ישראל ולנסות להכריע אותה.
וכאשר מנתחים את פעולותיו של אהוד ברק במהלך השנים בהקשר לחמאס, אנו מוצאים כי:
כבר בשנת 2007, כאשר החמאס השתלט על רצועת עזה, אהוד ברק שהיה אז שר הביטחון בממשלת אולמרט, הגה את קונספציית "הדו-קיום" עם שלטון החמאס ברצועה, ומדהים לראות איך הוא המשיך לדחוף את הקונספציה הזו במשך כל שנות היותו פעיל בתוך המערכת הפוליטית וגם אחרי שפרש (הופרש) ממנה…עד היום הזה !!!
בהתאם לקונספציה זו, אהוד ברק הנהיג במהלך השנים מדיניות, אשר הכילה את הטרור של החמאס נגד יישובי הדרום.
ברק ניסה למנוע את היציאה למבצע "עופרת יצוקה", ואחרי שהממשלה החליטה בכל זאת לצאת למבצע למרות התנגדותו, הוא פעל ללא הרף להפסיקו. לקראת סוף מבצע "עופרת יצוקה", כאשר הייתה אפשרות לחסל כל צמרת החמאס שהתחבאה מתחת לבית החולים "שיפא", הטיל ברק כל כובד משקלו כדי לסכל את החיסול !!! ושכנע את הקבינט לסיים את המבצע, תוך השלמה עם המשך שלטון החמאס ברצועת עזה.
לימים העיד ראש הממשלה אהוד אולמרט כי "ברק עשה ככל יכולתו למנוע את הפלת החמאס תוך פעולה חתרנית נגדי".
גם אחרי שמונה לשר ביטחון בממשלת נתניהו, המשיך ברק להוביל את קונספציית "הדו-קיום" עם שלטון החמאס ברצועת עזה, והצליח להפוך את קונספציית "הדו-קיום" שהגה לתפיסה השלטת במערכת הפוליטית ובמערכת הביטחון…
קונספציית "הדו-קיום" עם החמאס שברק הגה וקידם, היא הבסיס למחדל שאפשר את הטבח האיום. ברק אחראי לקונספציה שכשלה, ולמרות זאת הוא קורא גם היום להוסיף ולקיימה ועודנו מתנגד לחיסול שלטון החמאס ברצועת עזה.
כאשר מוסיפים לפעולות המדיניות הנ"ל של אהוד ברק, את פעילותו בשנים האחרונות לליבוי הסכסוך והמחלוקת בתוך מדינת ישראל בין גורמי הבטחון השונים לבין הממשלה הנבחרת, עד כדי קריאות המרדה וכד', פעילות שגובתה בהשקעת הון עתק לגיוס מומחים, הפעלת קבוצות של פעילי מחאה, גיוס גורמים בחו"ל ועוד, ורואים את המתאם המדהים של כל זה לאסטרטגית החמאס כפי שתוארה לעיל, אין מנוס מלהגיע למסקנה שאולי לא מדובר בקשר מקרי…
ולא פרטנו כן עדיין את הזרוע השנייה במלקחי העקרב הארסי – אהרון ברק וחבורתו שבפעילות משפטית – סירסו כל ניסיון של ההנהגה הצבאית/מדינית לחזור לדרך הישר…