מושג ה"טרנספר" עבר דה-לגיטימציה מוחלטת מפני שהפריע למדיניות המרכזית של הממסד בתקופת הסכמי אוסלו. אבל אולי אפשר לדבר עליו אחרת: לא טרנספר המבוסס על טיהור אתני אלא על שיתוף פעולה בינלאומי תוך יצירת תמריצים עבור ערבים שיעזבו את רצועת עזה לטובת מקום שיציע חיים טובים יותר.
ד"ר אורי ורטמן, מומחה לפוליטיקה וביטחון לאומי מאונ' דרום וויילס בבריטניה, מתנגד לדברים וסבור שדיבור על טרנספר יהיה "טעות אדירה" מפני, שלטענתו, הוא אינו מקובל על הזרם המרכזי בחברה הישראלית, שלא לדבר על הקהילה הבינלאומית. "ובכלל, מי ייקח אותם?!" הוא מוסיף ומצביע על כך שאפילו מדינות אירופה אינן מוכנות לקבל אותם כמו בעבר.
עוד הוא מתייחס לפתרון האמירויות שמציע ד"ר מוטי קידר ומבהיר כי לאור ניסיון העבר "אין שום סיכוי שהמבנה הזה יעבוד".
ובכן, מה כן?
ד"ר ורטמן סבור שהפתרון צריך להיות במסגרת הסכם איזורי עם מדינות ערב מכיוון שכך יהיה לו יותר תוקף. כמו כן, הוא מציע שישראל תיתן כעת את המכה הנדרשת ואז תבצע התנתקות מדינית-אזרחית (לא צבאית) חד צדדית מהשטח, ותלמד להגיב בעוצמה ברגע שהטרור ינסה להרים את ראשו.
צפו בראיון המלא
דווקא עכשיו המונח טרנספר בדיוק הפך להיות מקובל על הזרם המרכזי בישראל. למעשה, אם מסתכלים על הדברים לא דרך הכנסת, אלא דרך הציבור עצמו, הוא תמיד היה מקובל. אגב, אחד הפתרונות המוצעים, שמונחים על שולחנות הקונגרס והסנאט בארה״ב הוא להפעיל לחץ כלכלי על מדינות ערביות ומוסלמיות ארה״ב תומכת בהם כלכלית כדי שיקלטו פלסטינים אליהן. כלומר, שארה״ב תאיים להפסיק לסייע למדינות הללו כלכלית אם הן לא יקלטו פלסטינים.