האירוע הקשה של נפילת הלוחמים בשאג'עיה מלמד על טיבה של הלחימה ברצועה.
הרעיון של מיטוט חמאס כארגון פעיל מחייב השמדה כמעט מוחלטת של כל פעיל ופעיל, ובמציאות של הרצועה זו משימה קשה. היא איננה דומה ללחימה מול צבא / מדינה קלאסיים. מושג השבירה ברור הרבה יותר כאשר מדובר ביישות עם היגיון של פירמידה. הוא פחות ברור כאשר מדובר ביישות עם היגיון של דיונה.
אם הבוקר לא היה נפתח בחדשות הקשות, כנראה שהוא היה נפתח בכותרת על "הגל השני".
אנחנו עומדים בפני הגל המדיני השני. הראשון קדם ל"הפוגת העשרה" (ימים) והשני עומד להגיע אחריה.
מה המכנה המשותף לשני "הגלים"? נכון, האמריקנים. ארה״ב מתפקדת כסוג של יישות "סוללה". יש לה פלוס ואפילו פלוסים רבים מבחינת ישראל אבל יש לה צד שני של מינוסים והיא למעשה סוג של חוליה חלשה.
היא חוליה חלשה הן בהיבט של המאמץ להשפיע על אופייה האופרטיבי של המערכה דרך הרעיון ההומניטרי (שאולי גם עולה לנו בחיי אדם) והיא חלשה גם בהיבט של ניסוח הציפיות לעתיד רצועת עזה.
החלטת ראש הממשלה להוציא את המחלוקת עם ביידן מהאפלולית אל האור מלמדת משהו על עומק המחלוקת ועל עומק הלחצים. זה מהלך שמאוד מזכיר את ההתנהלות הישראלית מול אובמה בהקשר הגרעין האיראני אבל צריך לשים לב לעוד רכיב אחד בעשיה האמריקנית שמתווסף ללחץ האופרטיבי וללחץ המדיני (היום שאחרי) והוא הרכיב הפוליטי.
הממשל אמנם תיקן את האמירה של ביידן אודות רצונו לראות שינוי בהרכב הממשלה בישראל כדי לקדם את רעיון החזרת הרשות הפלסטינית לעזה, אבל גם התיקון לא מטשטש את ציפיות (ואולי למעלה מכך) של האמריקנים לראות שינוי פוליטי כחלק מעניינם בשרטוט המפה המדינית באיזור.
אין ספק כי מבחינתם הממשלה הנוכחית היא אבן נגף לא רק בדרך למימוש חזון שתי המדינות אלא גם אולי גורם שמסכן את רצונם של האמריקנים להשקיט את התבערה האיזורית ולכבות את האש מבלי שזו תגלוש מעזה ללבנון או לאיזורים אחרים.
זוכרים את ה don't המפורסם של ביידן שמילא את לבבנו בחום? אז הוא היה סוג של don’t טריקי כי קודם כל במשמעות העמוקה הוא כוון גם לישראל ובעיקר הוא נועד למסגר את כל האירוע לעזה בלבד.
בפשטות, זה אומר שמבחינת האמריקנים סדר חדש במזה״ת הוא רק סדר יום פלסטיני ולא סדר יום המכוון לאיראן ושות' וזו בעיה לישראל.
אגב, ועוד רגע פוליטי, החזון (הפוליטי) של ביידן מתיישב על חזונות דומים בתוך ישראל גופא. יש מי שבונה את "היום שאחרי" ומנסה לתעל את האנרגיות של קפלן (מינוס הברסלרים כדמויות חזית) לכלי קיבול חדש, הן פוליטית והן רעיונית. ברם, התארכותה הפוטנציאלית של המלחמה היא אבן נגף משמעותית בפני מהלכים מסוג זה, ומי שקרא אתמול את הצהרת גדעון סער הבין יפה את הנקודה הזו.
יהודה ושומרון – הפעילות אתמול בג'נין היא חריגה (לטובה) ביחס לדפוס של השבועות האחרונים שהתבסס על פשיטות נקודתיות. אתמול הלחץ והאמצעים היו עמוקים ומתמשכים.
ישראל זקוקה מיידית לסוג של "חומת מגן" מודל 2023 ולאירועים מעין אלה גם באיזורים אחרים ביהודה ושומרון.
אפרופו הדיון על תפקיד הרשות הפלסטינית, צריך להבין כי בפועל ישראל מפרקת את הרשות מבלי להכריז על כך כמו שהיא מייצרת נכבה בעזה מבלי להצהיר על כך. הפעילות בעומק השטח הפלסטיני ובערים הפלסטיניות ביהו"ש מבטלת למעשה את הרשות ומרוקנת אותה ממעמדה.
לא מן הנמנע כי הפעילות בג'נין אתמול מבטאת אגרסיביות ישראלית חדשה שנועדה לרוקן את מעמד הרשות בטרם יחליט מישהו להשתמש בגרוטאה הזו ולייבא אותה לעזה. האם המהלך יכלול פעילות נגד מנגנוני הביטחון הפלסטינים ? ייתכן בהחלט שכן!

ד״ר דורון מצא הוא מזרחן. חוקר ומרצה בתחום הסכסוך וערביי ישראל. לשעבר בכיר במערכת הבטחון.