השר לשעבר – חיים רמון – סבור שצריך לדבר על מה שיקרה ביום שאחרי המלחמה בתוך רצועת עזה.
"ביום שאנחנו מסיימים את הכיבוש בעזה, לפי הדין הבינלאומי, אנחנו אחראים על 2 מליון אזרחים עזתים. אנחנו לא אוהבים את זה, אנחנו נצטרך לספק להם מים, חשמל, מזון, תרופות."
רמון מסביר שדבר כזה כבר קרה בעבר, ומדובר בהוצאה כלכלית גדולה מאוד, "במינימום זה עשרה מיליארד שקל שיהיו על כל משלמי המיסים בישראל." בשלב זה רמון מזכיר את הדעות השונות שבעיניו הן לא פחות מאשר הזיות. "יש ויכוח מי יחליף אותנו, יש הזיה שפתאום 2 המיליון האלה יפוצו ברחבי העולם, הזיה שלא תהיה."
ומה שלשיטתו זו הזיה נוספת הוא הרעיון של יאיר לפיד, "מה שיהיה זה האמריקאים עם ארצות ערב, אבל בלי קטאר משום שקטאר לא נחמדה." והם אלו שלטענתו של לפיד ישלטו ברצועה ביום שאחרי.
צפו בראיון המלא.
למה הזיה? ירדן כבר משמיעה קולות אחרים לגבי קליטת עזתים. למיטב זכרוני, המלך עבדאללה אמר משהו בסגנון של שהם לא ישאירו את אחיהם (העזתים) מאחור – בדיוק בהקשר הזה של קליטתם בירדן. אגב, ככל שאנשים כמו רמון ינסו להפוך את זה ״להזיה״, בסוף באמת לא לגרום להם לצאת מעזה. צריך, בצורה חכמה ושקטה, לדחוף את זה כמה שיותר חזק. כי כמה שיותר עזתים שיצאו מעזה, ככה יהיה לחיילנו הגיבורים יותר קל להילחם בשטח, כי החמאס יוכל פחות ופחות להתערבב באוכלוסיה ולירות על החיילים מתוכה. כל מה שצריך זה לתת למדינות פוטנציאליות את התמריצים הנכונים ולהגיד להן את הדברים הנכונים, והן כבר יפתחו את שעריהן (בעיקר על ידי האמריקאים, שאכן תומכים ב-״הגירה מרצון״ מרצועת עזה, על בסיס לפחות אחת מארבע תוכניות שיושבות על שולחן נבחרי הציבור האמריקאים בקונגרס ובסנאט). אז לא הזיה ולא נעליים. זה יקרה. השאלה מתי.