הכרעה, מיטוט, שבירה הם מונחים צבאיים טהורים שאינם עולים בקנה אחד עם אופי המלחמה שכופה עלינו היריב.
מבחינת סינוואר זו מלחמת היעלמות, התשה, חשאיות, טרור המשלבת אלמנטים פסיכולוגיים ומדיניים.
המפגש הזה הופך את המלחמה לנוסח של מלחמת וייטנאם, שאופיינה בדפוסים דומים והסתיימה בנסיגה אמריקנית.
בנסיבות הללו יחסי השחיקה פועלים לרעת ישראל. יכולתה לנצח במציאות הזו תלויה ביכולת הספיגה שלה וככל שיעבור הזמן היא תחלש.
היחלשותה תביא למצב שבו נושא החטופים יתועדף על פני הניצחון על חמאס ובכך תסתיים הלחימה בהישג חמאסי ולא ישראלי.
זה הזמן לשינוי. זו צומת מאוד משמעותית. הרושם הוא שצה״ל ואולי הדרג המדיני כבולים לפרדיגמה שהופכת לבלתי רלוונטית בעליל.
רעיון מערכתי חדש נדרש, בהינתן כך שישראל רוצה לנצח את המלחמה ולא להסתפק ביעד השבת החטופים.
רעיון כזה צריך להישען על מודל הנכבה. המודל שישראל כבר אינה מדברת אודותיו.
המשמעות היא לשטח ולהרוס באופן שיטתי חלקים גדולים של רצועת עזה ולדחוק את האוכלוסיה העזתית דרומה לרפיח.
ריק בחלקים גדולים של הרצועה – זו התכלית שצריכה לאפיין את הלחימה, וזה המנגנון היחיד שיכול לצמצם נפגעים, לדחוק את חמאס, להכאיב יותר לאוכלוסיה המקומית ולאפשר שליטה ביטחונית ישראלית בתנאים מיטביים.
אם ישראל לא תשנה את מתווה הפעילות ותסתבך במלחמת התשה ארוכה יהיו לכך השלכות חמורות על הזירה הצפונית. במקום להרתיע את חיזבאללה נסתבך באפשרות של מתקפה מצד חיזבאללה על ישראל.
החיבור בין התקיעות הישראלית ברצועה + הבנת חיזבאללה שזה מה שקורה + הרפיסות האמריקנית האסטרטגית הוא קטסטרופלי ביכולת של ישראל להמשיך ולנהל את האירוע כפי שצריך.
שינוי נדרש וממש עכשיו בטרם תבוא סערה נוספת!
ד״ר דורון מצא הוא מזרחן. חוקר ומרצה בתחום הסכסוך וערביי ישראל. לשעבר בכיר במערכת הבטחון.
