נמשך הקילוף האיטי בחאן יונס. האיטיות היא תוצאה כפולה של התנגדות + שיקולי זהירות בנושא החטופים.
אפשר לשער שההנחה הישראלית היא שחאן יונס = מרכז העצבים של חמאס = מקום הימצאות ההנהגה = מקום הסתרת החטופים.
יש לקוות כי הדבר מבוסס מודיעין ושצה״ל אינו נופל במלכודת שיפא של העיר עזה = מרכז העצבים = ההנהגה = החטופים = מיטוט חמאס.
יש לכך משמעות בהינתן שדרום הרצועה ובעיקר ציר פילדלפי אינו נמצא בשליטה ישראלית.
דיווחים שונים וסותרים בעניין עסקת החטופים. מצד אחד זהו אחד מהקלפים החזקים של חמאס ומצד שני האופן שבו היא משחקת עליה מאפשר לדרג המדיני לצמצם את השפעת הסוגיה על מרחב הפנים ישראלי. הקונצנזוס בישראל נוטה בינתיים להמשך המלחמה כיעד מרכזי.
בצפון – המשך המגמה הקיימת של השבוע פלוס האחרונים. הסלמה. היא מאפשרת מצד אחד לישראל לפגוע ולצמצם את הנוכחות של כוחות רדואן בדרום. אבל מצד שני יש לזה מחירים בשחיקה פיזית של תשתית הישובים וכמובן שחיקה מוראלית.
יש רושם כי חיזבאללה מכוון למשוך את ישראל להתכתשות גדולה יותר. אולי לא למלחמה כוללת אבל לאירוע משמעותי הרבה יותר שלמעשה יגרור אותנו לדימום כפול: בדרום וברצועה. חיזבאללה אינו חושש מסוג של עימות שבמסגרתו אנחנו נחריב את בירות והוא יחריב את תל אביב. די ברור מי המפסיד בעימות שכזה.
צריך לשים לב שככל שהתמרון בדרום הופך לרחב יותר כך חיזבאללה מעלה את רף ההסלמה. זו סוג של מלכודת והאינטרס הישראלי הוא להימנע כרגע מליפול בתוכה ואליה.
במסגרת אותה מלכודת צריך לשים לב גם לחזית נוספת שמתפתחת. חזית רמת הגולן והחזית הסורית. שם נמצאים גם כוחות חיזבאללה וגם המליציות הפרו איראניות. ישראל צריכה לקחת את זה בחשבון בתרחישי ההפתעה. קרי – מתקפה לא מצד הגזרה הלבנונית אלא הסורית.
במסגרת זו, אני חוזר פעם נוספת על הטענה כי לישראל צריך להיות עניין בהחזרת מלחמת האזרחים בסוריה כאירוע שיביא להחלשת הציר הצפוני ויפגע גם במוסקווה.
גזרת יהודה ושומרון – הרחבה בתופעות הטרור אל מעבר לאיזור צפון השומרון. זה סימן שמעיד על גודל הבעיה והיקפה. ישראל מיתנה את הפעילות שלה בשבועיים האחרונים. הבעייה לא נעלמה.
ד״ר דורון מצא הוא מזרחן. חוקר ומרצה בתחום הסכסוך וערביי ישראל. לשעבר בכיר במערכת הבטחון.
