מתחים, מתחים ועוד מתחים.

בשלב הזה של המלחמה כאשר חלפו למעלה משלושה חודשים מאז החלה, הרושם הוא כי ישראל נמצאת במערבולת של מתחים וקונפליקטים הנוגעים להיבטים מגוונים של המלחמה.

הנה המערום כולו:

א. בין היעד האסטרטגי לבין הפרקטיקה האופרטיבית – אין מתאם בין התכלית האסטרטגית שקבע הדרג המדיני לבין דרך הפעולה האופרטיבית של צה״ל. התרסקו לא מעט הנחות יסוד של צה״ל לגבי היריב וכרגע הלחימה נמצאת במצב של דשדוש וניסיון להביא "בינגו" (ראש של ארכי טרוריסט או חטופים). המלחמה כתמרון נעצרה. היעד עומד על תילו אבל טרם מומש.

ב. בין החזרת החטופים לבין מיטוט חמאס. ישראל ג'ינגלה עד עתה בין מטרות המלחמה אבל היא כבר נמצאת בנקודה שבה יש מתח בין שתי המטרות והיא קרובה מאוד להכרעה (מוסרית, אסטרטגית…) ביניהן. המחשה לכך היא הפעילות בחאן יונס שמנוהלת דרך זהירות שבאה לשמור על חיי חטופים אבל בפועל אינה מסוגלת להשיג את יעד חיסול חמאס.

ג. בין עזה לבין לבנון. ישראל קיבלה החלטה להימנע ממערכה דו חזיתית. עזה תחילה. כך נקבע על ידי הדרג המדיני. אבל כמעט מאה אלף פליטים יהודים פנימיים מגבול הצפון ומערכת ההתשה שכופה חיזבאללה על ישראל דוחפים אותה לבנות איום על חיזבאללה ולהיערך למלחמה רצינית, כל זאת כאשר היא רחוקה מהשגת היעד בדרום.

ד. בין הומניטריזם ומדינאות לבין אופרטיזציה וקידום יעדי המלחמה. "העיסקה הקטנה" = תרופות תמורת מה שניתן להגדיר כאוויר לנשימה לחמאס באמצעות סיוע הומניטרי, מבטאת את המתח הזה שקיים מראשית המלחמה. זהו המתח בין רעיון קידום המלחמה שמחייב להעיק ולהכביד על עזה כמערכת אזרחית לבין המחוייבות (המוסרית?) והמדינית של ישראל להכנסת חמצן הומניטרי לרצועה. ככל שנמשכת המערכה ונעצר התמרון כך הלחץ על ישראל בנושא ההומניטרי גדל ומשכך גדלה יכולת הישרדות חמאס.

ה. מתח בין הפוליטיקה הישנה לפוליטיקה החדשה. יש שתי מגמות בישראל. האחת היא שובה של הפוליטיקה הישנה שמתבטאת בשיחזור 'רוח קפלן' בלבוש חדש-ישן. ישן כי מדובר שוב בתביעה הבלתי משתנה לסילוק נתניהו. חדשה – כיוון שהכסות היא הפעם המלחמה ולא "הדמוקרטיה הדיקטטורית". זו הפוליטיקה הסקטוריאלית של אליטה מאוד ספציפית שמפרקת כרגע את ישראל ומקדמת את סינואר. מנגד, צצה לה פוליטיקה חדשה. זו הפוליטיקה שצומחת על רקע המלחמה וזה ההקשר הבלעדי שלה ולכן לא רק שהיא אמיתית היא הדבר הבא במערכת החברתית ויש לה סיכוי לא רע להחליף את הפוליטיקה הישנה. היא עסוקה בדחיפת הדרג המדיני והצבאי לניצחון. מדובר במחאת המילואימניקים ובעוד תופעות שחושפות את הפער שבין הציבור הרחב שרוצה לשקם את המדינה לבין חלקים מהאליטה שלו (בדרג הפוליטי, בצבא ועוד) שתקועים עדיין ביום שלפני ה-7 אוקטובר. זה המתח בין האנרכיסטים חוסמי איילון, דרישות פוליטיקאים לבחירות, הימנעות אחרים מלהצטרף לממשלה, הססנות, הססנות בניהול המלחמה בדרגים הצבאיים, התנהלות האליטה המשפטית לבין המילואימניקים הדורשים להמשיך ולסיים את המלחמה, סימני הערבות ההדדית, דרישת הציבור לנצח. איך מנסחים את זה במשפט אחד: "קול המון כקול שדי". הציבור מקדים את האליטה שלו בהפנמת משמעות ה-7 אוקטובר. כדאי לאליטה להתעורר!

ד״ר דורון מצא הוא מזרחן. חוקר ומרצה בתחום הסכסוך וערביי ישראל. לשעבר בכיר במשרד הבטחון.