"לפני המלחמה סיפרתי בטוויטר, שהיתה פגישה בין שקמה ברסלר, 'גברת מחאה', לבין ראש המוסד", פותחת ואומרת ח"כ טלי גוטליב.

ח"כ גוטליב מעידה על עצמה שאינה מתרשמת מדבריהם של הבכירים ביותר, כשאדם שהיא מחשיבה ל"מקור שהוא ברזל" מעיד בפניה על דברים שקרו.

היא מספרת שתחילה התקשר אליה איש התקשורת ינון מגל וביקש ממנה שתמחק את הציוץ, כי ראש המוסד שהוא חברו אמר לו שהציוץ אינו נכון. בתגובה ביקשה ח"כ גוטליב שראש המוסד יתקשר אליה ומשלא התקשר – לא מחקה.

עוד קודם למלחמה, מציינת גוטליב, היה חשש להתססה במדינה. לא יתכן, היא קובלת, שתהיה בצבא סרבנות. היא מדגישה שהיא היתה רוצה שתקום ועידת חקירה, כי לא יתכן שבמשך שבע שעות לתוך המלחמה אין תגובה של חיל האוויר. לדבריה, היא גזרה על עצמה שתיקה, עד ששמעה שמאשימים את הממשלה בעניין החטופים ובטבח בדרום.

יש "שטיפות מוח ואינדוקטרינציה נגד הממשלה, והשב"כ לא עוצר את שקמה ברסלר או את אהוד ברק", מוחה ח"כ גוטליב.

היא שואלת, אם פיקוד דרום אישר לנובה לקיים את הפסטיבל בתנאי שתהיה שם חטיבה צבאית מסוימת, איפה היתה החטיבה? – היא מוסיפה שהממשלה כלל לא ידעה על הפסטיבל, וכל שהממשלה יודעת הוא להאמין לצמרת הצבאית ולתמונת המודיעין שמציגים בפניה גורמי הביטחון.

ח"כ טלי גוטליב מתארת כיצד בשלושה באוקטובר היא נאלצה לפרסם ידיעה שקיבלה ממקור כלשהו, כי גורמי הביטחון התעלמו ממנה.

בוועדת חוץ וביטחון היא ערערה על התפיסה שחמאס מורתע, והצבא זלזל בה. היא מביאה דוגמאות למידע שהיא מקבלת מחיילים, ומסבירה מדוע הם סומכים עליה. בהמשך, ח"כ גוטליב מציגה את תפיסתה, את חשיבות איסוף המידע ואת היחס הרצוי כלפי האויב ומהי תגובתה כלפי אלה הטוענים כי היא אופוזיציה בתוך קואליציה.