99 זה המספר החדש.
זה מספר הידיים שהונפו או הצביעו אתמול בכנסת בעד הצעת ההחלטה הממשלתית שדחתה הפעלת לחצים בינלאומיים על ישראל בעניין הכרה חד צדדית במדינה פלסטינית.
צריך לומר, במהלך הזה יש קורטוב של פוליטיקה מאחר והוא מסמן את השיח הפוליטי ציבורי שיגדיר את היום שאחרי המלחמה.
אבל מצד שני, מתוך שלא לשמה בא לשמה. המהלך הזה הוא משמעותי כדי להתמודד עם המערכה המדינית שמנהלת ישראל דווקא מול ידידותיה במאמץ להפוך את מלחמת העצמאות הישראלית למלחמת עצמאות פלסטינית.
מעבר לכל אלה, אם נחזור למימד הפוליטי, המספר 99 מבטא קונצנזוס ישראלי עצום ברגע זה, אבל גם את האופן שבו תראה מכאן ואילך הפוליטיקה הישראלית וממשלות העתיד בישראל שישענו כנראה על קואליציות מקיר אל קיר.
המספר 61 עומד להתחלף במספרים גדולים יותר. ממשלות לאומיות, רחבות עם שוליים מתכווצים. זו דמותה החדשה של הפוליטיקה הישראלית, וכבר היום ניתן לראות מי משחק במשחק החדש ומי מעדיף להישאר מחוצה לו.
הרושם הוא כי הקונצנזוס הישראלי מצוי לא רק בענייני שלילת המדינה הפלסטינית אם כי גם לגבי הניצחון בעזה וזה אומר לגבי מהלך צבאי ברפיח.
בעניין הזה הרושם הוא כי צה״ל או הדרג המדיני או שניהם גם יחד משתהים. ייתכן והשיהוי הזה נובע מרצון למצות את המהלכים להשבת חטופים, ייתכן מחשש שמא החטופים אינם נמצאים גם ברפיח וייתכן שהדבר נובע מהצורך להכין את האירוע הזה.
אבל השיהוי אינו משחק לטובת ישראל. כמו הכלל הכלכלי הידוע של "חוק התמורה השולית הפוחתת", ההמתנה מאריכה את המלחמה, התארכות המלחמה בדרום מאריכה את זו בצפון וככלל עדיף לישראל להימנע ממודל מלחמה נוסח אוקראינה (המציינת שנתיים למלחמה העקובה מדם שמתחוללת שם) ששוחקת מרכיבים בביטחון הלאומי הישראלי.
מה שברור כי המבצע ברפיח ובעיקר השלמתו יחייבו את ישראל לאמירה ברורה יותר בעניין הסדר ברצועה אחרי שלב הכיבוש והתמרון ופה קבור מרחב חוסר הסכמה ענק עם האמריקנים ועם גורמים נוספים. ייתכן שגם העניין הזה גורם לסוג של שיהוי בתחילת המבצע שבלעדיו קשה יהיה לישראל לדבר על ניצחון.
כך או אחרת, גם אחרי רפיח רצועת עזה לא תחדל מלהיות זירת לחימה ברמה כזו או אחרת. צפון הרצועה, היכן שצה"ל פעל שם בעוצמה בתחילת המערכה, הופך לסוג של מודל או דוגמא למה שהולך להתחולל בכל המרחב הרצועתי, קרי – לחימת גרילה, הצקות, פיגועים, טיהור התת קרקע וחוסר יציבות אינהרנטית של המערכת העזתית, דבר שיקשה לתפעל גם את המערכת האזרחית הפלסטינית.
בינתיים, שמועות (טובות) על חימום יחסים עם אינדונזיה, המדינה המוסלמית הגדולה בעולם. אבל ייתכן שהדיווחים הללו, כמו גם המסרים שיוצאים ויצאו השבוע מריאד שבסעודיה על נורמליזציה תמורת מדינה פלסטינית הם חלק ממאמץ בינלאומי ואמריקני להחליק את פלסטין לגרון הישראלי תמורת נורמליזציה שצריך לומר כי ממילא היא מתקיימת גם אם לא באופן מוכרז, רשמי וגלוי.
ד״ר דורון מצא הוא מזרחן. חוקר ומרצה בתחום הסכסוך וערביי ישראל. לשעבר בכיר במערכת הבטחון.
