הפעילות בח'אן יונס נמצאת כנראה על סף מיצוי. צה"ל מדלל כוחות במקום.
הרוג לכוחותנו בצפון הרצועה, היכן שפעל צה"ל בתחילת המלחמה והרושם הוא על בסיס הדיווחים האחרונים כי יש מגמה של חזרת מחבלי חמאס לאיזור.
הסיפור בצפון הרצועה עלול לספר את סיפור הרצועה ביום שאחרי הכיבוש הכולל: פעולה ארוכה של טיהור שתארך חודשים אם לא למעלה מזה – לא נגד הגדודים הסדירים של חמאס אלא נגד אנשי הגרילה של הארגון.
בינתיים, ממתינים לרפיח. זמן ההמתנה מנוצל לטובת לחץ על חמאס בעניין עסקת החטופים. ישנם מגעים במצרים. סינואר "חזר לתקשר" ועוד מיני קונספציה ישראלית קרסה. הוא לא ממש נעלם ולא ניתק מגע.
עדיין לא ברור אם עסקה תצא אל הפועל אבל הפעילות בח'אן יונס תצא גם תצא, והשאלה היא שאלת עיתוי הפקודה לצבא שאולי לא ממש מתלהב מהאפשרות הזו והיה מעדיף לדלל מאוד את כוחותיו ברצועה ולהסיט אותם צפונה.
את זה הדרג המדיני אינו יכול לאפשר לעצמו, גם מטעמים של דעת הקהל שרוצה ניצחון וללא רפיח אין ניצחון (מושג חמקמק כשלעצמו).
בינתיים את הניצחון רושמת ישראל לא באמצעות כך שהיא לכדה את בכירי חמאס או השיבה את מרבית החטופים, אלא מכח המילה המפורשת שאין לומר אותה מטעמי האג: נכבה, קרי הלחץ הגדול על האוכלוסיה ברצועה, הרס התשתיות, ההריסות, החורבות ומה שיידרש כדי לשקם את העסק הזה.
מבחינת ישראל – הנצחת המצב והמשכו, זה האינטרס, אם כי צריך להודות שיש ויכוח פנימי אודות היום שאחרי בין חסידי הממשל הצבאי לבין תומכי המדינה/הניהול העצמי הפלסטיני. לגבי המערכת הבינלאומית והערבית, די ברור מה הן רוצות והנה עוד סיבה לשתיקה הישראלית.
מכל מקום, ללא רפיח אין אפשרות להכריז על ניצחון וגם תמונת המצב בצפון הכרוכה במה שנעשה בדרום, לא תתבהר. שם ישראל פועלת אבל עם ידיים קשורות לאחור ואולי בצדק מאחר וגם שם מערכה גדולה תהיה כרוכה בהגדרת מטרה ברורה ונכון לרגע זה לא בטוח שאפשר לסמן אחת כזו. יתכן שהצדדים ילכו בסופו של דבר לימי הסלמה ממושכים. יותר מהקיים אבל פחות מהמערכה הגדולה. האם זה ישרת את ישראל ? לא בטוח.
בגזרת יהודה ושומרון, המשך מאמץ לנקות את איזור השומרון עמוס במחבלים ובנשק. ככל שצה״ל נוגע במרחב כך נחשפים עומק תשתיות הטרור. בואכה הרמדאן תידרש סגירה טובה של המרחב כדי למנוע תרחישי 7 אוקטובר ו/או גלישה של טרור לתחומי ישראל.
זה כנראה מה שעומד ביסוד ההחלטה למנוע מערביי יהודה ושומרון להגיע להר הבית, אבל הטעות הישראלית היא להחיל את אותה המדיניות על הגורם הפלסטיני שנותר במלחמה מחוצה לה, קרי ערביי ישראל, ולא רק כסוג של פרס, אלא כדי למנוע מה שישראל עשתה מאז 1948: איחוד בין תת-המערכות הפלסטיניות ככלי של שליטה, ניטור, פיקוח. וזאת באמצעות הפעלה של פרקטיקות שונות על אלה ועל אלה. לא צריך לקלקל את מה שעבד כל כך יפה.
ד״ר דורון מצא הוא מזרחן. חוקר ומרצה בתחום הסכסוך וערביי ישראל. לשעבר בכיר במערכת הבטחון.
