ברוך אתה ה’ אלוהינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על ספירת העומר

הרחמן הוא יבנה בית המקדש ויחזיר העבודה למקומה במהרה בימינו אמן:

לַמְנַצֵּח בִּנְגִינֹת מִזְמוֹר שִׁיר: אֱלֹהִים יְחָנֵּנוּ וִיבָרְכֵנוּ יָאֵר פָּנָיו אִתָּנוּ סֶלָה: לָדַעַת בָּאָרֶץ דַּרְכֶּךָ בְּכָל גּוֹיִם יְשׁוּעָתֶךָ: יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם: יִשְׂמְחוּ וִירַנְּנוּ לְאֻמִּים כִּי תִשְׁפֹּט עַמִּים מִישׁוֹר וּלְאֻמִּים בָּאָרֶץ תַּנְחֵם סֶלָה: יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם: אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ: יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים וְיִירְאוּ אֹתוֹ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ:

אָֽנָּֽא בְּכֹֽחַ. גְּדוּלַת יְמִינֶֽךָ. תַּתִּיר צְרוּרָה:
קַבֵּל רִנַּת. עַמֶּֽךָ שַׂגְּבֵֽנוּ. טַהֲרֵֽנוּ נוֹרָא:
נָא גִבּוֹר. דּֽוֹרְשֵֽׁי יִחוּדֶֽךָ. כְּבָבַת שָׁמְרֵם:
בָּֽרְכֵֽם טַהֲרֵם. רַחֲמֵי צִדְקָתֶֽךָ. תָּמִיד גָּמְלֵם:
חֲסִין קָדוֹשׁ. בְּרֹב טֽוּבְךָֽ. נַהֵל עֲדָתֶֽךָ:
יָחִיד גֵּאֶה. לְעַמְּךָ פְנֵה. זֽוֹכְרֵֽי קְדֻשָּׁתֶֽךָ:
שַׁוְעָתֵֽנוּ קַבֵּל. וּשְׁמַע צַעֲקָתֵֽנוּ. יוֹדֵֽעַ תַּעֲלוּמוֹת:
(בלחש): בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד:

היום חמישה ועשרים יום לעומר, שהם שלושה שבועות וארבעה ימים. הרחמן הוא יבנה בית המקדש ויחזיר העבודה למקומה במהרה בימינו אמן.

נצח שבנצח. איזה יום. הנצח, אתם כבר יודעים, הוא התעלות מעל הזמן, מעל המקומי והרגעי, אל עבר האינסוף. אבל, הנצח הוא גם נצחון, היכולת להתעלות מעל כל דבר שיש ולנצח אותו, לשוט מעליו. לפעמים, אנחנו פשוט צריכים לנצח את הנצח, נו איך אומרים המבוגרים, להנציח את הרגע – להפוך כל רגע ורגע לנצחי. קמת בבוקר לעבודה, בדרך לקחת את הילדים לגן ולבית הספר, אמרת שלום, נתת לילד נשיקה חמה על המצח. מעשים שגרתיים. אבל, באמת, במציאות הקטנה הזו מתחבא לו האינסוף, בחיוך שבעבודה בבוקר, במבט האוהב של הילד, בחיים.  נצח שבנצח – לנצח את הנצח, בכל רגע מחדש.