המערכה המדינית בעיצומה. זה רלוונטי לישראל, אבל אתמול הודה בכיר בחמאס שהדברים נכונים גם לגבי התנועה עצמה. ישראל וחמאס בעמדת המתנה לסגירת עסקת החטופים. זה ייקח עוד ימים ואולי עוד שבועות בודדים. בינתיים, כלל הצדדים נערכים לקראת היום שאחרי העסקה.
מבחינת ישראל מדובר בהכנות לכניסה לרפיח שמוגדרת כמעוז האחרון של חמאס. זה נכון ברמת החשיבה וההיגיון הצבאי של צה"ל אבל לא ממש מדוייק ברמת ההיגיון של המערכה שמנהל חמאס המבוססת פחות על תפיסת צבא ויותר על תפיסת גרילה.
המשמעות היא שגם אחרי רפיח תימשך הלחימה כפי שהיא נמשכת באיזורי התמרון הראשוניים של המלחמה (העיר עזה), אם כי ברף נמוך יותר. זה יהיה המפתח שבאמצעותו ינסה חמאס לשלול את תמונת הניצחון מישראל ובעיקר לנסות ולעצב את היום שאחרי.
מי שכבר נמצא עמוק בפנים הוא אבו מאזן, המרוויח הגדול של המלחמה. מי שישב בחיבוק ידיים ועשוי מבחינתו לקבל את פרס חייו: שובו של הג'דיי בדמות שובה של השאלה הנעלמה כפי שהגדיר אותה אפשטיין בשנת 1908: פלסטין.
קונקרטית, מתכנן אבו מאזן מהלך לפיזור הממשלה הנוכחית על מנת לקדם הקמת ממשלת טכנוקרטים שבה ישתתף חמאס. הנה הולך ונרקם שיתוף הפעולה היסטורי בין שני היריבים של המערכת לקראת היום שאחרי רפיח (בהנחה ויגיע).
הדבר המעניין הוא שישראל מסמנת עוד פרק זמן משמעותי והוא היום שלפני רפיח או הימים של ההפוגה.
במסגרת הניסיון לנתק את הזיקה שיצרו היריבים בין החזית הדרומית לצפונית הבהיר אתמול שר הביטחון כי במקביל להפוגה שתיגזר על רקע עסקת החטופים, צה"ל ימשיך לפעול נגד חיזבאללה בצפון.
ככלל, זירת הלחימה בצפון התעצמה או לפחות שינתה כיוון בשבועות האחרונים והיא מסתמנת כזירה שבה חיזבאללה מנסה לשחוק את המרחב האזרחי הישראלי דרך פגיעות בתשתיות ומבנים.
ישראל מדברת ומצהירה על הצורך להסיג את כוחות חיזבאללה צפונה בין אם בטוב (מהלך מדיני) ובין אם ברע (מהלך צבאי). אלה שתי אפשרויות קצה מוחלטות אבל הרושם (אולי) שיש מי שמפנטז על חלופה שלישית שנמצאת בתווך בין לבין.
זו החלופה של הסגת כוחות חיזבאללה דרך אותה פעילות צבאית סיזיפית של תקיפות, פגיעה בתשתיות, בפעילים והפעלת לחץ על האוכלוסיה של דרום לבנון. כלומר עוד מאותו הדבר שנעשה היום רק ללא המלחמה הגדולה (שלא ברור בכלל איך ישראל תצא ממנה) וללא ההסכם המדיני (שגם הוא לא יאפשר לישראל לומר ניצחנו).
האם המתודה הזו תעבוד? לא בטוח, אבל לפחות מהסב-טקסט של דברי שר הביטחון, הוריאנט הרעיוני הזה קיים גם קיים.
בכלל, נושא כיבוי המלחמה על שלל איזוריה מסתמן כבעיה הגדולה של האירוע. זה נכון לדרום, לצפון אבל גם לחזיתות אחרות. מי שחש בדבר הזה הם גם האמריקנים והבריטים שניכר כי מסובכים בתימן כמו שישראל מסובכת בעזה ובלבנון.
שתי מעצמות עם יכולות טכנולוגיות אדירות שאינן מצליחות לייצר אפקט ברור של הכרעה ושל כיבוי המלחמה ומתמודדות עם יריב שמהדהד להן את הבעיות המבניות והתפיסתיות שקיימות בכוחות הלוחמים שלהם. החות'ים של תימן הם שיעור חשוב למערב, אם לא למד את השיעור הזה מאוקראינה.
ד״ר דורון מצא הוא מזרחן. חוקר ומרצה בתחום הסכסוך וערביי ישראל. לשעבר בכיר במערכת הבטחון.
