ישראל עדיין נמצאת במדרון החלקלק. מבחינה זו, אין שינוי גדול בתמונת המציאות המלמדת על התכנסות גדולה של אתגרים ועל גודש של צללים ביחס לרכיבי האורות.
למעשה, יש שתי צבתות שישראל נתונה בהן ברגע זה.
הצבת הראשונה אינה קשורה לזירת הלחימה עצמה אלא לתנאי הרקע שמאיימים לפרק ולפגוע ביכולת הפוטנציאלית שלה להמשיך ולנהל את המלחמה.
בהקשר הזה צריך לציין את הניסיון האמריקני לפורר את הקואליציה הישראלית באמצעות ביקור גנץ בוושינגטון, את הנכונות של גורמים בקואליציה לשתף עם כך פעולה, את הקריאות של ליברמן (שהתנפח ביחד עם הסקרים) לבחירות עכשיו, את החלטת הקפלניסטים ויש עתיד לחדש את מחאות הרחוב ואת הקמפיין בעניין חוק הגיוס.
מאלה נושב ריח חריף מאוד של מאמץ המכוון לפרק את יסודות האחדות הפוליטית חברתית בשעת מלחמה. גם אם אין ממש מנצח ברור שמארגן את התזמורת הזו, עדיין מדובר באותו קונצרט שמנוגן על ידי שלל שחקנים שחפצים באותו הדבר, שלגמרי במקרה הוא קטסטרופה למדינת ישראל.
כל זה נעשה כאשר במקביל נתונה ישראל בצבת השניה. זו נוגעת למלחמה עצמה על מכלוליה השונים ובעניין הזה מסתמנת כבר תקופה ארוכה קומבינה המלמדת על תקיעות רבתי.
הפעולה ברפיח מושהית, חמאס גורר רגליים במשא ומתן על השבת החטופים, הסוגיה ההומניטרית הופכת למשמעותית, בשטח ישנם אירועים שמשפיעים על מרחב התמרון המדיני של ישראל, ברקע מתקרב הרמדאן שישראל (וכנראה האמריקנים) הפכו אותו לאירוע מכונן שעוצר את המבצע ברפיח.
שתי הצבתות ארוגות האחת בתוך השניה. ככל שנמשכת התקיעות גם בעזה וגם בלבנון כך גדל הלחץ מצד כלל הגורמים הנ"ל ליצירת סדר פוליטי אחר, וככל שהלחץ מהצבת המדינית גובר כך גדל מרחק הבלימה הישראלי מהמשך התמרון לכיוון רפיח כדי להשלים את מלאכת פירוק גדודי חמאס.
ברקע, אחרי יממה שקטה יחסית, מגיע לאיזור עמוס הוכשטיין, המתווך האמריקני לענייני לבנון, לעוד סבב של שיחות במסגרת המאמץ של הממשל האמריקני לכבות את האש גם בלבנון ולמנוע מהמערכה בעזה להפוך למערכה רב זירתית עצימה הרבה יותר. ספק רב אם הוא יעמוד במשימתו זו, בהיעדר אינטרס מובהק של חיזבאללה לעשות כן.
בשורה התחתונה, המערכת כולה נמצאת (עדיין) בסוג של עצירה והמתנה השוחקת את ישראל ופוגעת בפוטנציאל שלה לסיים את המלחמה בהישג אסטרטגי חד משמעי.

ד״ר דורון מצא הוא מזרחן. חוקר ומרצה בתחום הסכסוך וערביי ישראל. לשעבר בכיר במערכת הבטחון.