יש דברים שעד שאת לא עוברת אותם את לא מבינה אותם.

כשהייתי בהריון הראשון שלי, דמיינתי את חופשת הלידה שלי כחופשה אמיתית.

אקום כל בוקר לאחר שינה טובה, אתארגן ואעיר את התינוקת, אניק בשמחה כמה דקות תוך שאני מקפידה על קשר עין ושרה לה שירים. אחר כך נצא לסיבוב עם העגלה, נעבור במקסטוק, אקנה לי משהו טעים. בצהריים נחזור הביתה, התינוקת תישן ואני אסדר סוף סוף את אלבום החתונה שלנו. אקרא הרבה ספרים, אלמד הרבה תורה, חלום שמתגשם, שלושה חודשים של נחת.

בפועל המציאות שהתקיימה עבורי ועבור רוב הנשים לא מתקרבת לכך. לילות וימים רצופים ללא שינה, אכילה חטופה, חולשת הגוף והנפש, כאבים מהלידה, הורמונים משתוללים, טיפול אינסופי בתינוקת, בכי לא מוסבר, גזים, שעות הנקה בלתי נגמרות, שאיבת חלב, נשיאה מתישה על הידיים.

https://tovnews.co.il/%d7%aa%d7%a0%d7%95-%d7%9c%d7%94%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%a9%d7%95%d7%95%d7%aa/

חופשת הלידה, יודעת כל אם עבריה, יותר דומה לחופשת מחלה, לא עלינו, מאשר לאיזה בילוי ארוך ומפנק. "למה לא אמרתן לי כמה זה קשה?!" שאלתי את הנשים סביבי. "אמרנו לך" הן השיבו "אבל אלה דברים שאת צריכה לעבור על גופך כדי להבין…".

הפרנסה דחקה, והייתי חייבת לחזור לעבודה. ניצלתי את כל ימי החופשה שהיו לי כדי להרוויח זמן. גייסתי את אמי ושאר בני משפחה שישמרו על הקטנה לפעמים, ומקום העבודה המתחשב שהיה לי איפשר לי לקמבן עוד ועוד שעות עבודה מהבית, שיאפשרו לשתינו שפיות בסיסית.

כאמור, יש דברים שעד שלא עוברים אותם, לא מבינים, וזה בדיוק מה שאני חושבת על הצעת החוק החדשה של מירב מיכאלי ואיווט ליברמן להארכת חופשת הלידה – לאבות בלבד.

החוק החדש מציע לאבות לקבל חופשה של שבועיים בתשלום. רעיון נחמד, הייתי שמחה לעזרה של שבועיים מבעלי. אך יש כאן קאצ' – האב יקבל את החופשה, רק בתנאי שהאם תחזור לעבודה בזמן מוקצב. כלומר על מנת לקבל את ההטבה, מתבצעת כאן כפייה גלויה על האם לשוב לעבודתה.

קראתי את הצעת החוק המומה ולא מבינה. מה היא באה לקדם בעצם? חזרת נשים תשושות לעבודה? הפסקת הנקה? מנסחי החוק טוענים כי מטרתו להביא לחיבור עמוק יותר בין האב לתינוק, אם כן – מדוע מכריחים את האם לשוב לעבודה, ולא מאפשרים לה להאריך את החופשה, לכל הפחות, ללא תשלום ולקבל את העזרה לה היא זקוקה מהאב, להמשיך את ההנקה, ולאפשר גם את החיבור המיוחל לתינוק?

חשיבות החיבור בין האם לתינוק בתקופה הזו היא עובדה מדעית מוכחת:  עולם הרפואה מכנה היום את שלושת החודשים הראשונים לאחר הלידה "הטרימסר הרביעי", ומדמים את התינוק לעובר שחי מחוץ לרחם. תקופה זו מאופיינת בביסוס ההנקה, בשעות שינה הפוכות ולא רציפות, בצורך תמידי למגע ונשיאה. לסוף שלושה חודשים, התינוק רק מתחיל את דרכו ה"אנושית" בעולם, והוא זקוק לשבועות רבים נוספים עם אמו על מנת להתפתח כראוי.

https://tovnews.co.il/%d7%97%d7%95%d7%95%d7%99%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%9e%d7%a6%d7%94%d7%99%d7%a8%d7%94-%d7%94%d7%93%d7%aa%d7%99%d7%99%d7%94/

ועל הא עצמה אמרו חז"ל על אישה לאחר הריון ולידה: "איבריה מתפרקין הימנה ואין נפשה חוזרת עליה עד עשרים וארבעה חדש". כלומר שנתיים לאחר הלידה הגוף עדיין זקוק להתאוששות מהטראומה שעברה עליו. לצערי אף אחד לא מדמיין בארץ חופשת לידה של שנתיים, ואפילו לא שנה (דבר המקובל בכמה מדינות באירופה) וכבר שנים מטפטפים לנו שאפילו הארכה קצרה בעוד שבוע או שבועיים לא הגיונית, מחוסר תקציבי מדינה. לאור זאת הצעת החוק הזו היא עוול לנשים. היולדות הן שזקוקות לתקופת ההחלמה, אך לא הן יקבלו את ההארכה המיוחלת, אלא האבות, שלא סובלים מפוסט טראומה בגופם.

למעשה עומד לפנינו אבסורד מיוחד- בו שוב, בשם הפמיניזם – הנשים נפגעות.

למה הייתי מצפה? התשובה פשוטה ביותר  לתת לנשים את זכות הבחירה מה הטוב ביותר עבורן. המצב כרגע הוא שהממשלה מכריזה שיש לה את התקציב הדרוש, אך היא כופה על נשים לשוב לעבודה לאחר 15 שבועות על מנת שהגברים יקבלו את החופשה המיוחלת. יש בכך פגיעה בוטה בשיוויון זכויות ובזכות הבחירה. אין אני באה לכפות את עמדתי לאימהוּת צמודה לילד על כולן. נשים שמתאים להן להפסיק את ההנקה, לשוב לעבודה, ולאפשר לבעליהן להישאר שבועיים נוספים עם התינוק – בבקשה. נשים שמעוניינות להאריך בשבועיים את חופשת הלידה שלהן – גם להן תינתן האופציה. ונשים שמעוניינות להאריך את חופשת הלידה שלהן ללא תשלום, ושהבעל יצטרף לחופשה בתשלום עבורו – גם טוב.

מירב מיכאלי מציגה שוב ושוב תפיסת עולם מעוותת, לפיה תפקיד המדינה לנהל לנו את חיי המשפחה ואת ההחלטות הזוגיות.
מוטב היה אם הייתה משאירה את הבחירה בידנו, ומשאירה את הפטרונות על החלטותיהן האישיות של נשים מאחור.