ישראל התנהלה כאילו שאין לה אמצעי מודיעין, אין לה מטוסים, כמעט ואין לה מסוקים, יש לה שלושה-ארבעה טנקים, אין לה נגמ"שים, אין לה יותר ממאות חיילים זמינים וכל זה לאורך יום שלם, לעתים יממה, בה תושבים נחטפים, נשחטים ונשרפים.  זה לא אוסף של מחדלים. זה משהו אחר.

הנחו את 8200 להפסיק לצותת לחמאס שנה לפני הטבח. לקחו את מרבית הנשקים הארוכים לכיתות הכוננות, גם ביישובים על הגדר. כשרפאל חיון, אוסף מודיעין אזרחי שכבר הציל חיים, התריע כי החמאס מתכנן כיבוש יישובים, טבח וחטופים, ציודו הוחרם תוך הסבר שהוא "נחסם מלמעלה. שלושה בלוני התצפית הענקיים מעל הרצועה הושבתו ולא תוקנו. לא התקינו את המערכת שנועדה להגן על מתקני "רואה-יורה" מפני רחפנים. מערכת המודיעין "אומגה" לא פעלה. מערכת המודיעין של השב"כ גם לא פעלה ערב החג. קצינה ב-8200 התריעה על התכנון של חמאס והמפקדים אמרו לה שהיא מדמיינת. נגדת ב-8200 עלתה על תכנית החמאס, דיווחה למפקדה, שביטל חופשה כדי לדווח לראש אמ"ן, שביטל את דבריו. הצבא שם ידו על חוברת של החמאס המפרטת את כל תכנית הכיבוש, אך הדרגים הגבוהים לא התרגשו. ההערכה המזלזלת לא השתנתה גם אחרי שאנשי חמאס דיברו בעצמם במדיה על כל התוכנית, כולל כיבוש יישובים וחטיפת אזרחים. לא התייחסו לתצפיתניות שדיווחו על תנועות חשודות בשבועות שלפני הטבח. כשהתצפיתניות המשיכו להתריע, הן אוימו שאם לא יפסיקו להציק אז הן יישפטו וגם כשהמידע הפך לקונקרטי בשטח לא השתנה דבר לא התייחסו לתצפיתנית, שדיווחה יום לפני על אנשים עם מפות, שמתכננים משהו על הגדר לא התייחסו להתראה לילית על התקדמות של חמאס לכיוון הגדר לא התייחסו להתראה נוספת, סמוך לבוקר על המשך פריסת כוחות חמאס ישיבה בארבע לפנות בוקר של צה"ל ושב"כ הסתיימה בהערכה שעומד להיות קרב וניסיון לכבוש יישובים, אך הדבר לא הועבר לידיעת האוגדה והגורמים הצבאיים בשטח.

הידיעה לא הועברה למשטרה שאבטחה את המסיבה ברעים, שהתקיימה כמה ק"מ מהגבול. לאורך גבול רצועת עזה מהצפון ועד בואכה כרם שלום, פרוס גד' טנקים 77 מחט' 7 וגד' חי"ר 13 מחט' גולני, אל מול 3000 מחבלים פושטים ב100 נקודות פריצה. ברוב המקומות לא ביצעו "כוננות עם שחר" דקות לפני המבצע, חיילי גולני הונחו להתרחק מהגדר. צה"ל לא קפץ לנקודות החדירה בגדר. שופל מפרק את הגדר בנחת ולא קורה לו כלום. שום נקודת חדירה לא הופגזה או נחסמה .

גל שני של מחבלים נכנס באין מפריע. לא הורידו באוויר ולו מצנח רחיפה אחד. לא נשלחה תגבורת של טנקים ונגמ"שים. צירי התנועה לעזה וממנה נותרו פתוחים לכל דיכפין עד אחה"צ, מאפשרים חטיפות ובזיזות באין מפריע. לא נערך שום מרדף בזמן אמת בעקבות החטופים, לא אחרי אלה שנחטפו רגלית ולא אלה שנחטפו ברכב או סתם בקלנועית. תושבי העוטף והמבלים במסיבה מעידים שעד אחה"צ לא היה חיל אוויר (פרט ל-2 מסוקי קרב שתועדו). גדוד מילואים שהוכשר לפעול במקרה של חדירה הגיע לדרום אך נאלץ להמתין 12 שעות כי לא נמצא המפתח לנשקיה.

עוז דוידיאן מחלץ את המבלים במסיבה ב-15 נגלות ארוכות, שבשטח אין לא צבא ולא משטרה. קיבוץ ניר עוז נשרף ונהרס כמעט כולו עד שננטש ע"י המרצחים, מבלי שחייל אחד הגיע . למושב צוחר לקח לצבא 27 שעות להגיע. 500 חיילים שהגיעו בערב לקיבוץ בארי עמדו מחוץ לקיבוץ במשך שעות וחיכו לפקודה. האחים קלמזון מגיעים לבארי אחה"צ ועד הבוקר למחרת מחלצים לבדם 100 איש מהבתים הבוערים.