אלי דקל מביע התנגדות נחרצת כלפי אנשים מהמרכז-ימין שמאמינים כי מצרים יכולה להיות חלק מהפתרון לבעיה בעזה. הוא טוען כי מצרים היא מפרה סדרתית של הסכמים מאז 1948, ובמיוחד בהסכמים שנעשו עם ישראל, ולכן הוא סבור כי אין לתת לה יתרון כלכלי או אפשרות להתעסק במיליוני דולרים, עד שלא תסלק את כל חייליה מסיני ותפנה את המתקנים הצבאיים שהקימה שם בניגוד להסכמות שנעשו בהסכמי השלום עם ישראל.

דקל מדגיש כי מצרים לא מקיימת את התחייבויותיה כלפי ישראל, במיוחד בנוגע לסיני, ולכן הוא סבור כי לא ראוי לתת לה מעורבות או הטבות כלכליות כל עוד היא לא מקיימת את ההסכמים שנעשו עמה.