הרב חגי לונדין יוצא נגד הביקורת המושמעת מצד חוגים מסוימים על נוכחותם של צעירים דתיים בצה"ל, וטוען כי ההפך הוא הנכון – ערכי האמונה, הציונות והזהות היהודית שמביא עימו הציבור הדתי-לאומי מהווים תרומה חיונית לצה"ל ולמדינה. הוא מדגיש כי אין בכוונתם של חיילים אלו להתנצל על כך, אלא להיפך – להעמיק את מחויבותם למדינת ישראל כביתו של העם היהודי, על פי מסורתו.

לדבריו, ההתנגדות שמפגינים חלק מאנשי השמאל הרדיקלי, ובפרט כאלו שהיו בעבר משרתי ציבור וכיום מובילים קמפיינים של סרבנות, מצביעה על כפיות טובה וחוסר אחריות. הוא מזהיר כי הציבור הדתי-לאומי לא ימשיך עוד להבליג ולהתייחס בביטול להשמצות כלפיו, וכי הגיע הזמן לערוך דין וחשבון עם אותם גורמים.

לונדין מצביע על כך שהציבור הדתי-לאומי הוא מהנושאים המרכזיים בנטל הלאומי – הן בצה"ל והן באזרחות. הוא מזכיר את חלקו המרכזי בהתנגדות להסכמי אוסלו, את תרומתו הבולטת בתחום תרומות האיברים, את מעורבותו בשירות הציבורי ואת העובדה שהוא נמצא בחזית ההקרבה והעשייה בכל תחום משמעותי במדינה.

לטענתו, דווקא אלה המנהלים מאבקים נגד הציבור הדתי-לאומי הם לרוב אלו שנמנעים מהשתתפות בנטל ושואפים לפרק את המסגרת המשותפת אם היא איננה תואמת את השקפת עולמם. מסר מרכזי שעולה מהדברים הוא כי הציבור הזה לא ימשיך לשתוק – והוא מתכוון להיאבק על מקומו, על כבודו ועל תרומתו.