רוב בני האדם מסתכלים על המציאות דרך העיניים, ושומעים את המתרחש דרך האוזניים. וכי יש דרך אחרת להביט על המציאות? הכל תלוי אם כשאנחנו מדברים על המציאות, אנחנו מבינים שיש לה מימד גלוי ומימד נסתר. התפיסה המטריאליסטית–חומרנית סוברת שכל המציאות עשויה מחומר. כל הרגשות הן תוצאה של מערכת עצבים בגוף, וכל האמונות הן תוצר של סיבה כימיקלית במוח או השפעות חברתיות. לפי השיטה הזו אין לאדם בחירה חופשית.
כמה פעמים שיצא לי לנהל שיח עם ״חילונים״, בסוף כל שיחה הם אמרו לי: ״טוב, בסדר, אתה אומר את כל מה שאתה אומר כי אתה גדלת בבית דתי ולכן יש לך את האמונות האלו – אתה לא מכיר מציאות אחרת״. אחרי חיוך קצר אני מתוודה: ״לא גדלתי בבית דתי, גדלתי בבית חילוני. יש לי תחושה שאתה אומר את כל מה שאתה אומר כי גדלת בבית חילוני ולכן יש לך את כל האמונות האלו – אתה לא מכיר מציאות אחרת״.
הבחירה החופשית נוצרת רק אחרי שאדם מודע לעולם הרוח, לנשמה שבקרבו. זהו סוד ״עיגולים ויושר״ שמובא בכתבי האר״י הקדוש. המקובלים מסבירים שהעיגולים רומזים להנהגת המציאות בטבע – הכל עגול, דטרמיניסטי. והיושר – זוהי המציאות שבה האדם פורץ את גבולות הטבע על פי ההדרכה המוסרית האלוקית.
הרב קוק מסביר את הדברים על פי המאמר בחז״ל: ״מאי כרום זלות לבני אדם? אלו דברים העומדים ברומו של עולם ובני אדם מזלזלים בהם״. למה בני האדם מזלזלים בתפילה? כי הם לא מבינים את הערך שלה. הם חיים בעולם המעגלים והטבע – ״סביב רשעים יתהלכון״ – אך התפילה נמצאת ברומו של עולם, היא פונה אל התכלית, היושר האלוקי.
עלינו לצאת מהמבט המעגלי והשטחי על המציאות, אותו אנחנו יונקים מהתקשורת שמסבירה לנו איך כל דבר קורה, ומחלק מהאקדמאים הכופרים שמסבירים לנו מה הם חושבים שזהו השורש והסיבה של כל דבר. מי שלא מביט אל הנשמה – הוא אדם לא ריאלי ולא מציאותי, הוא מנותק.
כשאנחנו פוגשים יהודי ומביטים רק על הקעקועים והעגילים שלו – זוהי ראייה של עולם העיגולים, ראייה שלא מביטה אל הנשמה ואל היושר שיש בו. מי שרואה רק מבט של עולם הטבע, לא יכול לחלץ את היהודי מולו מעולם הטבע – הוא נכנס למעגל סגור. אך מי שמאמין בנשמה האלוקית ששרויה בתוך כל יהודי – הוא פונה גם אליה. הוא גורם ליהודי שמולו להיות בבחירה חופשית אמיתית, כזו שמאפשרת ליושר האלוקי שבתוכו להופיע ולפרוץ את עולם ההרגלים והטבע הדטרמיניסטיים.
רבי שמעון בר יוחאי לימד אותנו להתבונן על הפנימיות, לסגל לעצמנו ראייה פנימית שרואה את השורש האלוקי בכל מעשה, ולא להסתפק בחיצוניות.
בטוח יוצא לכם לפגוש במקום העבודה, בלימודים ובמילואים אנשים שנראים כלפי חוץ ככאלו שאינם שייכים לתורה ומצוות. נסו לראות את הצדדים הפנימיים שלהם – את הבקשה שלהם לרוח וקרבת אלוקים. אתם תופתעו כמה הם מחוברים, וכמה הם משוועים לאנשים שיציעו להם חברותא, שיזמינו אותם לשולחן השבת, שיציעו להם להניח תפילין ולהדליק נרות שבת. הגעגוע למסורת קיים אצלם בתוך הנשמה – הוא פשוט מכוסה בהרבה מאוד הסחות דעת. תפקידנו לא ללמד אותם תוכן חדש, אלא להאיר את התוכן שקיבלו במסורת בבית אבא או בתוכן שכתוב על קלף נשמתם והם לא היו מודעים לו.
הדרך לסגל ראייה פנימית היא על ידי לימוד פנימיות התורה. אפשר לעשות זאת על ידי לימוד המהר״ל והרמח״ל, על ידי ספרי תנועת החסידות וכתבי הרב קוק זצ״ל, ולאחר מכן להעמיק עוד בספרי פנימיות התורה. זוהי חכמה עמוקה שיש ללמוד אותה בצורה מסודרת, והיא זו שתקרב את ישראל לאביהם שבשמיים, ובע״ה תביא את הגאולה השלמה במהרה בימינו, אמן.
