היועץ האסטרטגי יגאל מלכה מצביע על תופעה שהוא מזהה כשורש הבעיה הדמוקרטית בישראל: הפיכתו של בג"ץ לחלק אינהרנטי מהליך החקיקה – במיוחד בכל הקשור ליוזמות מצד ממשלות ימין. לטענתו, לא מדובר עוד במערכת של איזונים ובלמים, אלא בפרקטיקה מושרשת שבה כל חוק שמועבר בכנסת מלווה אוטומטית בעתירה לבג"ץ – ולעיתים קרובות נבלם או מתרוקן ממשמעותו כבר בשלב ההצהרתי.
המציאות הזו החלה עוד בתקופתו של השופט אהרן ברק, שביקש ליצור "מהפכה שיפוטית" באמצעות מודל חדש: בית משפט שאינו יוזם חקיקה, אך יכול לדון בה – אם תוגש אליו עתירה. ברק, יצר למעשה ברית סמויה עם עמותות שמאל, שנענו לאתגר ונהפכו לספקיות קבועות של עתירות.
הפרקטיקה הזו, לדבריו, יצרה מעין "צינור כפול" שבו כל חקיקה משמעותית מצד הממשלה נבדקת לא רק בכנסת – אלא גם בבית המשפט, וכמעט ללא שלב שבו היא חסינה מביקורת שיפוטית אקטיבית. כך, לדבריו, נוצר מצב שבו הערך של חוק – גם אם עבר ברוב דמוקרטי – נשחק עוד לפני שנכנס לתוקף.
מלכה מרחיב גם על אכיפת יתר כלפי ממשלות ימין, וטוען שהתופעה אינה שייכת רק לשמאל ולימין: גם כשממשלות שמאל לא "מתיישרות" עם האג'נדה המשפטית, הן חוטפות. הוא מזכיר את מקרהו של אהוד אולמרט, שלדבריו הפך יעד משפטי רק לאחר שמינה את פרופ' דניאל פרידמן כשר משפטים וניסה לקדם רפורמות מערכתיות. כל עוד לא נגע בבית המשפט – מערכת האכיפה "ישנה בשקט", אך מרגע שניסה לשנות – הסנקציות הופעלו.
כל זה מצריך תושיה מצד ממשלת הימין, וזה הדבר שהיא הכי חלשה בו.
מדובר בחבורה של חדלי אישים, ממש, שלו היו עובדים במגזר הפרטי ומביאים כאלו תוצאות וביצועים, היו חותמים בלשכה.
יש חובה על כל ימני להתפקד לליכוד ולהעיף את החבורה העלובה הזו. לוין, גמליאל, קיש, דיכטר ועוד – הביתה, ומהר.
בלי רשימות מטונפות של חיים כץ, בלי טמטום ימני בבוני.
צריך לפסול את כל בוגרי ווקסנר
כל הנושאים בתפקידים בהווה לפטר
ולפסול לעתיד כל מי שקיבל סרטיפיקת מהאירגון הבזוי הזה
פעולה כזו תפתור 80 אחוז שהפקידים שונאי ישראל