עו”ד יורם שפטל תוקף בחריפות את התנהלות הגורמים הביטחוניים והציבוריים סביב אירועי השביעי באוקטובר וטוען כי לא מתבצעת חקירה אמיתית, אלא הסתרה שיטתית של מחדלים חמורים. לדבריו, קיימים פערים בלתי מוסברים בהתנהלות בשעות הגורליות שלפני המתקפה, פערים שאיש אינו מספק עליהם תשובות.
הוא מעלה תהיות נוקבות על החלטות מבצעיות – מדוע הוסרו כוחות מהגדר, מדוע לא הופעלו תצפיות, מדוע לא הוזנקו יחידות, ומדוע הופסק תחקיר עומק מצד מבקר המדינה. שפטל מעריך כי ייתכן ומדובר במקרה קיצון של כשל פיקודי – אך אינו פוסל גם תרחישים חמורים בהרבה, כולל התרשלות מודעת.
הוא מתאר את המצב הנוכחי כלימבו מסוכן: מצד אחד ישנם אזרחים ותושבים שמעידים באופן עצמאי על מה שהתרחש, כבר מהיום הראשון לאחר האירוע; מצד שני – מוסדות המדינה אינם מייצרים שקיפות, ובמקום זאת מקבעים מצב של בלבול והסתרה.
לטענתו, קיימת מערכת שלמה שפועלת כדי למנוע את חשיפת האמת – בין אם על ידי הקפאת מינויים, שיבוש הליכי חקירה, או הגבלת סמכויות של מבקר המדינה. המסקנה, לדבריו, קשה אך ברורה: הציבור ככל הנראה לעולם לא ידע את מלוא האמת על מה שהתרחש – במיוחד בלילה שלפני מתקפת הטרור.
עו”ד שפטל מסיים בתחושה של ייאוש מהמערכת הציבורית, אך מדגיש כי למרות הכול – הציבור יודע כבר די והותר כדי להבין שמדובר בכישלון עמוק, כזה שלא ניתן עוד לטייח.












כשזה מסתתר כמו בגידה, מתהלך כמו בגידה, מסייע לאויב כמו בגידה – זו כנראה בגידה.
שאלה שלא שמעתי: נניח שיאיר גולן הגיעה לנובה. מישהו שאל לאיזה כיוון הוא ירה?
עם כל הכבוד לחקירת אירועי הלילה שקדם ל 7.10 לכולם כולל לעו”ד שפטל ברור שהכשל איננו שם. הכשל הוא בעיקר באי הבנת האויב ואפילו בצורה יותר עמוקה ניתן לומר שהכשל הוא בהתעלמות מהעובדה שמאחורי הגדר ברצועת עזה קיים אויב. זה מתבטא היטב בבנית חומה שתסתיר מאיתנו את מה שיש שם, באי הקשבה לדברי התצפיתניות, בהסתמכות על אמצעים טכנולוגיים בלבד, בסגירת מקורות מודיעין אחרי ההתנתקות (אין סוכנים, הפסקת ההאזנה לקשר וכד’). כל הדברים האלה פורסמו. מדובר בכשל שהוא אירוע פסיכולוגי ארגוני שלו שותפים כ ו ל נושאי הדרגות הבכירות בצהל ובמערכת הבטחון שלא היו ראויים לדרגותיהם וניהלו את צהל ומערכת הבטחון כאילו זו קיטנה. כל זה ברור לכל העם ולא דרושה שום חקירה