לדברי אל"מ במיל' רונן כהן, ישנו היגיון אסטרטגי במהלך של סיוע הומניטרי מרוכז לאוכלוסייה האזרחית בעזה – אך ורק במידה והוא מנוהל תחת שליטה מלאה של ישראל, באזורים שבהם חמאס איננו שולט עוד. ההיגיון, לדבריו, טמון בניתוק פיזי בין תושבי עזה לבין שלטון חמאס, ובבניית אזור נפרד בעומק הדרום אשר ינוקה כליל מתשתיות טרור.
כהן מציע לגבש מסדרון הומניטרי באיזור ציר מורג לשעבר, בו ישראל תחזיק שליטה מוחלטת. תושבי הרצועה שיתפנו לשם יקבלו מענה הומניטרי, אך לא יורשו לשוב צפונה – לא אל מחנות המרכז ולא לשטחים שבשליטת חמאס. כך ניתן יהיה להחליש את חמאס שלב אחר שלב, עד לשבירת יכולת שלטונו בפועל.
במקביל, כהן מזהיר מהכנסת סיוע למחנות המרכז, שלטענתו עלולה לחזק את שלטון חמאס ולהנציח את שליטתו באוכלוסייה. ההכרעה, לדבריו, חייבת לכלול שליטה קרקעית מוחלטת והתשה הדרגתית של חמאס באמצעות פגיעה ביכולת שלטונית ואובדן התמיכה הציבורית.
רונן טוען שיש נימוקים בעד. נהדר. אבל בשיקלול הכללי לתת סיוע לאוייב זו איוולת. ולא בכדי אנחנו המדינה היחידה שנוהגת כך. כי עם הספר שבקושי מכיר את הספר של עצמו, כלל לא יודע לקרוא את הספר של אויביו.