בעוד המזרח התיכון גולש לעימות כולל, מזהיר יוני בן מנחם מפני הדמות המרכזית שמאחורי הרקמה האזורית המתפוררת – המנהיג האיראני עלי חמינאי. לדבריו, לא מדובר עוד ביריב גיאו-פוליטי בלבד, אלא במנהיג דתי־מהפכני שמרכז בידיו אידיאולוגיה חובקת עולם ואחריות ישירה לשפיכות הדמים שנראתה בשבעה באוקטובר.
בן מנחם מכנה את חמינאי ההיטלר החדש של המזרח התיכון. לא מדובר בדימוי סתמי, אלא באזהרה שמבוססת על תשתית מודיעינית, מבצעית ואידיאולוגית. תכניות חמאס, טווחי הירי, ומערך הפיקוד בציר ההתנגדות – כולם, כך נטען, מתואמים וניזונים מהשלטון בטהראן. לפי מקורות ביטחוניים שצוטטו על ידו, חמינאי ידע מראש על תוכניות חמאס לפיגוע כולל, ואפשר את הפעלת הכוח.
לא רק עזה נכללת בתמונה הזו. גם חיזבאללה, ג’יהאד אסלאמי וגורמים נוספים במרחב מקבלים – לטענתו – רוח גבית, משאבים והכוונה אסטרטגית מהמנהיג העליון של איראן. חמינאי אינו מסתפק במתן ברכת דרך. הוא בונה דור הנהגה שימשיך את דרכו – ובראשם בנו מוג’תבא, שמסתתר בבונקר תת־קרקעי לפי הדיווחים.
בעיניו של בן מנחם, הלקח ההיסטורי ברור: בריתות המערב נדרשו בעבר לפעול מול רודנים מבעוד מועד, וכך על ישראל והמערב לפעול גם עתה. הוא מדגיש כי ביכולתה של ישראל להגיע גם אל חמינאי – בדיוק כפי שהגיעה בעבר אל אויבים רמי דרג. אין זה עניין של יכולת טכנולוגית, אלא של החלטה מדינית.
המסר שלו ברור: כל עוד חמינאי ממשיך להנהיג את ציר הרשע, האזור לא יראה יציבות. ההתכחשות לאיום היא התעלמות מהמציאות. וכפי שהוא מסכם, האויב המרכזי איננו בעזה – אלא בטהראן.
