חנן גפן, מי שעמד בראש יחידת המודיעין 8200, מציג ניתוח מפוכח ונוקב על השינוי בתודעה הלאומית של ישראל. לדבריו, אנו עדים לתזוזה משמעותית של חלקים נרחבים בציבור, כולל בקרב אנשי ביטחון לשעבר, שהבינו כי הקונספציות הישנות שביקשו לקנות שקט באמצעות הטבות כלכליות או פתרונות מדיניים חפוזים, קרסו.
גפן מצביע על נקודת תורפה אסטרטגית באופן שבו ישראל ניהלה את השיח בעבר. הוא טוען שכאשר חלקים בחברה הישראלית קראו ל”שלום עכשיו”, המסר שנקלט בצד השני היה הפוך לחלוטין מרצון בדו-קיום. מבחינת האויב, הקריאה לשלום לא נתפסה כנאורות או פיוס, אלא כסימן של עייפות וחולשה, מעין הרמת “דגל לבן” שרק דירבנה אותם להמשיך בלחימה.
המסר של גפן הוא חד וברור: השלום לא יכול להיות משאלת לב ישראלית בלבד. עלינו להפסיק לרדוף אחריו ולחכות שהצד השני יעבור שינוי עומק ערכי. רק כאשר הפלסטינים יכירו בכישלון דרך הטרור ויציעו בעצמם שלום מתוך רצון לבנייה וצמיחה, המציאות תוכל להשתנות. עד אז, על ישראל להישען על עוצמתה ולהבין שהפרשנות של הצד השני לוויתורים היא כניעה.
