בעוד שדה הקרב באוקראינה ממשיך להציב אתגרים חסרי תקדים, המלחמה הנוכחית מסמנת שלב חדש לחלוטין בהיסטוריה הצבאית: המלחמה הרובוטית הראשונה בהיקף נרחב. המומחה הצבאי דוד גנדלמן מצביע על כך שהשימוש בכלים בלתי מאוישים, הן באוויר והן בים, אינו רעיון חדש שנולד במזרח אירופה. למעשה, מדינת ישראל הפעילה כלים דומים בכמויות קטנות ובמתכונת ניסיונית הרבה לפני שפרצה המערכה באוקראינה. עם זאת, העוצמה הגבוהה וההיקף העצום של הלחימה המתמשכת בין מוסקבה לקייב הם אלו שיצרו קפיצת מדרגה תעשייתית ומבצעית שלא נראתה כמותה.
ההאצה בפיתוח ובשימוש ברובוטים ובכלים אוטונומיים באוקראינה נובעת בראש ובראשונה ממצוקה ומצורך לגשר על פערים קריטיים. בניגוד לישראל, שנהנית מחיל אוויר גדול ומתקדם ברמה עולמית, אוקראינה נאלצת להתמודד ללא עליונות אווירית ומתוך מחסור חריף בכוח אדם. בשעה שגידול והכשרת חייל דורשים קרוב לשני עשורים, רובוט ניתן לייצר בפס ייצור תעשייתי בזמן קצר, ובמקרה של פגיעה בשדה הקרב, פשוט לתקן או לייצר חדש מבלי לשלם במחיר חיי אדם.
מעבר להחלפת הלוחמים הפיזיים, התפתחות זו מונעת מהניסיון לשבור את הקיפאון הטקטי שנוצר בחזית. שתי המדינות שואפות להיחלץ ממלחמת התשה איטית ולחזור למלחמת תמרון ותנועה מהירה, שמטרתה השגת הכרעה וכיבוש שטחים בקצב גבוה. השילוב הסינרגטי של רובוטים וכלי טיס בלתי מאוישים מהאוויר ומהיבשה יחד מייצר אפקט מבצעי חדש, שמשנה את פני הלחימה.
עבור צה”ל והתעשיות הביטחוניות בישראל, שמחזיקות בידע, במהנדסים ובפיתוחים שהקדימו את זמנם, המגמה הזו מסמנת את השלב הבא. ככל שהביקוש לכלים רובוטיים גובר ברחבי העולם, צפוי כי הניסיון שנצבר והשילוב המאסיבי של טכנולוגיות בלתי מאוישות יקבלו נוכחות מורגשת ורחבה הרבה יותר גם בתוכניות בניין הכוח והלחימה של ישראל בעתיד הקרוב.
