ד”ר צבי מרום מסמן את המציאות הגרעינית של איראן כאתגר בלתי ניתן למחיקה – אך בהחלט ניתן לניהול. לדבריו, כל עוד מדינה משקיעה את כלל משאביה בהשגת גרעין – לא ניתן למנוע ממנה את הידע והיכולת. אפילו אם כל המדענים הפעילים שלה ייפגעו, תמיד יימצאו אחרים – בארץ או מחוצה לה – שיספקו את הידע הדרוש. את המומחיות לא ניתן להרוג.

עם זאת, מרום סבור שעדיין יש משמעות רבה לפעולה יזומה. פגיעה ישירה בתשתיות גרעיניות או בהנהגה עשויה לעכב משמעותית את לוח הזמנים של הפרויקט. ההיסטוריה כבר הוכיחה כי מהלכים אסטרטגיים מדויקים – גם אם אינם מוחקים את האיום – מסוגלים לדחות אותו בצורה מהותית.

הוא מדגיש כי השאלה האמתית איננה טכנית בלבד – אלא נוגעת לשיקול המדיני והתרבותי. אם יתבצע שינוי שלטוני באיראן, עשוי להתפתח תרחיש שבו ההנהגה החדשה תבחר לוותר על המרוץ לגרעין מתוך תפיסה ערכית או אסטרטגית שונה.

אלא שמרום מזהיר גם מפני אשליות. לדבריו, הסכנה הגדולה יותר נעוצה בתרבות השטחית שמטשטשת את ההבנה האסטרטגית. עידן הסיסמאות, כפי שהוא מגדיר, יוצר אשליה של שליטה, אך מרחיק את הציבור מהבנת המציאות העמוקה – והמורכבת – של המזרח התיכון.