בחסות שיחות שקטות ושיתופי פעולה אזוריים, הולכת ונרקמת תכנית יוצאת דופן בהובלת שייח’ים משפיעים מחברון וסביבתה. מדובר ביוזמה להקמת אמירות עצמאית שתתנתק מהרשות הפלסטינית, אותה הם רואים כמושחתת ותומכת טרור, ותצטרף למגמת ההתקרבות עם מדינות הסכמי אברהם. היוזמה שואפת ליצור ישות עם סמכות שלטונית עצמאית, אולי גם עם ריבונות, ועם יכולת לחתום על הסכמים בינלאומיים.

קידר מסביר שמקור ההצלחה הפוליטית בעולם הערבי נעוץ במבנה שבטי וחמולתי – מודל שהוכיח את עצמו במדינות מתפקדות רבות במזרח התיכון כמו האמירויות וסעודיה למשל, בניגוד למדינות הערביות הכושלות שניסו לבסס שלטון על זהות לאומית כללית. האמונה היא שבנייה של מדינה על בסיס סוציולוגי שבטי מביאה יציבות, לכידות חברתית, ומשילות אפקטיבית.

בעזה המצב שונה. בעקבות המלחמה האחרונה, נחלשה משמעותית המסגרת החמולתית. קהילות שלמות התפזרו, הסדרים פנימיים קרסו, ונוצר חלל שלטוני שעדיין לא התמלא.

קידר אומר שהתכנית ברת ביצוע, לא כל יישות מדינית זקוקה לנמל ימי או לשדה תעופה משלה – היא יכולה לשתף פעולה עם מדינות שכנות. כך, למשל, יכולה אמירות שבטית בחברון ליהנות מגישה אזורית רחבה במסגרת שיתופי פעולה עם מדינות ערביות נוספות.