ד”ר מור אלטשולר טוענת כי מאז ימי גולדה מאיר לא צמחו בישראל מנהיגים שהצליחו לתרגם את ניצחונות צה”ל להישגים מדיניים ממשיים. לדבריה, ממשלות ישראל נוטות להחמיץ שוב ושוב את הרגעים שבהם ניתן להפוך הישג צבאי להישג מדיני, ובעיקר לריבונות בשטח.
במבט על המערכה האחרונה, מציינת אלטשולר כי מדינת ישראל שילמה מחיר כבד מאוד בדם חייליה, אך במקום למנף את ההקרבה לכדי תוצאה אסטרטגית ארוכת טווח, ההנהגה מוותרת על ההזדמנות, ובנימין נתניהו מחמיץ שוב רגע היסטורי. במקום להכריז ריבונות על שטחים שנכבשו או טוהרו במהלך הלחימה, הוא מוסר את השליטה חזרה לגורמים זרים, ובכך מוותר על פירות הניצחון.
גישה זו משמרת את מדיניות הססנות הישראלית כלפי ההזדמנויות שמייצרת הלחימה. מדיניות שבעבר כבר עלתה לישראל במחירים אסטרטגיים ארוכי טווח. אלטשולר סבורה כי הגיע הזמן להנהגה שתדע לתרגם הישג צבאי לשינוי גיאו־פוליטי, ולא להחמיץ את הרגע פעם אחר פעם.
מור. קטוניתי. אבל נתניהו לא הראשון שמסמס. במלחמת סיני תוך זמן קצר וויתרנו על השטח. בשדת הימים תוך זמן קצר ויתרנו על הר הבית, ובמלחמת יום הכיפורים שוב וויתרנו על סיני. זה המנהיגים שלנו. לא רק נתניהו.
לא הבנת כלום. באמת קטונת.
לעם ישראל אין מנהיגות, וזו בעיה.
למעט בן גוריון, כולם היו חסרי חזון או יכולת הנהגה אמיתית.
בגין וביבי הם אומני רטוריקה, לא מנהיגים בעלי שיעור קומה. הציבור אוהב את ה”קסם” ונמשך ל”חתיך של השכונה” במקום למנהיג עם חזון ואומץ.
בגין הגדול עשה הסכם “שלום” שגידל לנו מפלצת בחצר האחורית, וביבי הפך את החיים פה יקרים להחריד ואזורים שלמים לבשר התותחים של המדינה.
הימין שבוי בקונספציה רעה מאוד.