רחלי מלק בודה פרסמה טור שבו אפילו היא, הדתיה לייט הפתוחה ומקבלת להט"בים, מזועזעת ומתחילה להבין מדוע הפרוגרס מכונה על ידי השמרנים "טרלול".
הטור מספר על משפחה ישראלית ששלחה את ילדיה למחנה קיץ של קהילה יהודית ליברלית כלשהי בארה"ב, ושם נשאלו הילדים מהו מגדרם. ההורים תהו על עצם הפרקטיקה של לבלבל ילדים בכוונה תחילה באשר למגדרם, במקום פשוט להכיל את אלו שחשים שהם שייכים למגדר השונה מהמין הביולוגי. כאנשים ליברלים הם בעד להכיל טרנסים ולתת מקום לאנשים בעלי דיספוריה מגדרית ואף לפנות אליהם כפי שיבחרו, אבל מבחינתם, לשאר הילדים צריך להניח שהם במגדר בו נולדו. במהלך המחנה, כמובן שכל הטרנסים נכנסו לאיזה שירותים שהתחשק להם. והיה אף ילד שהגדיר את עצמו כמכונית וכולם היו חייבים לפנות אליו כ it, אלו הכללים שהילדים הישראליים היו צריכים להתרגל אליהם. היו ילדים שהגדירו את עצמם שלישייה במקום זוג ונכנסו לחוויות מיניות שאין כאן המקום לפרט.
התגובות לדבריה בדף הפייסבוק שלה, לא פחות ממדהימות, ומשקפות הן את תרבות הדיון הלא קיימת בישראל והן את העיוורון מהצד הפרוגרסיבי. 90 אחוז מהתגובות בצד הפרוגרסיבי מניחות שהיא משקרת, והשאר פוטרות את הסיפור כאנקדוטה לא מייצגת, או מצדיקות את הזוועות שהיא הציגה.
https://tovnews.co.il/%d7%aa%d7%a8%d7%91%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%90%d7%95%d7%a0%d7%a1-%d7%94%d7%9e%d7%95%d7%a9%d7%aa%d7%a7%d7%aa-%d7%91%d7%a7%d7%94%d7%99%d7%9c%d7%94-%d7%94%d7%9c%d7%94%d7%98%d7%91%d7%99%d7%aa/
יותר מהנושא עצמו, מדאיגה אותי העדרה המוחלט של ביקורת עצמית במחנה שלצערי הוא זה שמוביל אצל קובעי המדיניות בתקשורת ובבתי המשפט. את שלי יחימוביץ אני מעריכה בדיוק בגלל יכולתה הנדירה לביקורת עצמית של המחנה שלה. אלא שלרוב המחנה שאליו היא משתייכת יש אטימות מוחלטת לחששות המוצדקים העולים מאופן התנהלותם ומהכיוון אליו הם מוליכים את השיח.
מצד אחד הטור האחרון שכתבתי הראה כי רבים בישראל עדיין תקועים אי שם בשנות השמונים בכל הנוגע לתפיסה מגדרית. שהרי עיריית חולון פורסת על קיר השירותים גזענות והסללה נוראית, לפיהן הבנים הם בעלי כשרון והבנות רק יפות ואנורקסיות ולבנות. מצד שני, כנראה באזורים חברתיים קצת שונים, גם בישראל הולכים ומתקדמים לכיוון של מה שמכונה "הטרלול הפרוגרסיבי". במידה ורוצים לדעת לאן הוא מתקדם צריך לקרוא את הטור של רחלי. דברים מדאיגים מאוד, המשפיעים על כולנו ומהנדסים את החברה מחדש, וחובה על הצד הפרוגרסיבי להאט את גלגלי המהפכה כדי לשמוע את מי הם דורסים. הלינה המשותפת בקיבוצים כמו גם תקנות האישות הקיצוניות בחסידות גור, הוכיחו לכולנו שלהנדס את המשפחה והחברה בצורה קיצונית לא מביא דברים טובים. רבים חללים הפילה היהירות המתיימרת לשנות את האנושות מהיסוד.
גם כאשר יש דברים שחייבים להשתנות, אני מייחלת שנעשה את השינויים עם קצת שכל ישר ולא נעתיק כל רעיון עוועים בשם הקידמה ולפי אופנת אלו שקובעים אותה. ביקורת מתמדת היא המפתח לשינוי בר קיימא הנוסד על גבי פתיחות, דיון, חשיבה וניסיון, ולא כזה שנקבע על פי קולות בלתי מאוזנים והשתקת שאר הקולות.
