טל אורנן וטל ברקאי דנים במהלך שמוביל בני גנץ, שבמסגרתו הוא שואף לאחר הבחירות להכניס לקואליציית הימין גם את אביגדור ליברמן ונפתלי בנט. אורנן מדגיש כי מדינת ישראל נדרשת לתהליך ריפוי עמוק ולבלימת הקרע שנוצר בחברה הישראלית, והניסיון לשבור את הדיכוטומיה של “רק לא ביבי” נתפס בעיניו כמהלך הגיוני במציאות הפוליטית הנוכחית. לדבריו, הפוליטיקה אמורה לפעול באופן פרגמטי, ומתוך ראייה של טובת המדינה יש עדיפות לניסיון לאחד את המפלגות הציוניות תחת מסגרת משותפת. אורנן טוען כי יש לפעול גם לאיחוי המשבר בתוך גוש הימין, ובפרט מול איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ, במטרה לאחד מחדש את כלל מפלגות הימין. הוא מתאר את סמוטריץ כדמות מפוכחת המעדיפה להישאר בתוך הממשלה ולא לפרק אותה, מחשש שהדבר יוביל להקמת ממשלת שמאל שתסכן את ישראל. מתוך שיקול זה, סמוטריץ מוכן, לקבל בלית ברירה גם החלטות ממשלתיות שאינן תואמות את עמדותיו, ובהן גם חוק גיוס החרדים.
