סער אופיר טוען בראיון להדס צורי כי עם סיום הלחימה ב־7 באוקטובר אספו הוא וחבריו כלי נשק של לוחמים שנהרגו, ויצרו קשר עם קב”ט היחידה על מנת להשיב את הנשקים והציוד שהיו ברשותם. לדבריו, הם אף ביקשו להעביר לידי הקב”טים סרטונים שתיעדו את הלחימה בשטח, לצורך תחקור והפקת לקחים מבצעיים.

לטענתו, בשלב זה החלה רדיפה נגדם. אופיר אומר כי בצבא הבינו שקיים כוח שבידיו מצוי מידע רגיש, שלדבריו לא היה אמור להיחשף. הוא מוסיף כי כאשר נוכחו כי מנסים לטפול עליהם תיקי רצח וגניבת אמצעי לחימה, החלו להעביר את חומרי הווידאו שברשותם לגורמים חיצוניים.

לדבריו, בידיו מצויים חומרים מסוימים העלולים לאיים על גורמים בצבא, וכן מידע שלטענתו עשוי להעיד על שורה של אירועים שהתרחשו במהלך המלחמה, ושיש מי שאינם מעוניינים בפרסומם. אופיר מדגיש כי אינו חושש, וכי מטרתו היא להוציא את האמת לאור ולטהר את שמו.