פרופ’ אשר כהן טוען כי במחנה המרכז־שמאל חלו לאורך השנים שינויים פרסונליים והחלפות רבות יותר מאשר בליכוד. לדבריו, מחנה השמאל מורכב מהתארגנויות חדשות לבקרים, כאשר אנשים מתחלפים בתדירות גבוהה והמצביעים הניידים מוכנים להחליף את תמיכתם בתוך אותו גוש.

כהן מציין כי המצביעים אינם נוטים לעבור בין גושים, אך נסחפים בכל פעם אחרי מפלגה אחרת בתוך המחנה שלהם. לדבריו, נפתלי בנט, שקיבל בסקרים מנדטים רבים, הציע לגדי אייזנקוט מקום במפלגתו, אך זה בחר לנסות לרוץ באופן עצמאי.

לדבריו, כניסתו של אייזנקוט למערכת יוצרת תחרות ישירה מול בנט על אותו מאגר קולות, כאשר בפועל אותם קולות נגרעים מבנט. כהן מוסיף כי המסרים של אייזנקוט מעידים שערך בדיקות והוא קשוב לדעת הקהל.

עוד טוען כהן כי הקולות של בנט אינם מגיעים מהמחנה הלאומי, אלא מתמקדים במרכז־שמאל ובמחנה הרל”ביסטים. לדבריו, המאבק הפוליטי מתנהל בעיקר על קולות המרכז, שכן מרבית האוכלוסייה יודעת לאיזה גוש היא משתייכת והמעברים בין הגושים הם מינוריים.

כהן מציין כי לעיתים פיצול בין שני מועמדים מאותו מחנה יכול להגדיל את סך המנדטים, אך ההכרעה בבחירות תלויה במרכז. לסיכום, הוא טוען כי לימין יש רוב מוצק, אך המרכז הרך הוא שיקבע את התוצאות הסופיות.