פרופ’ משה כהן אליה מציג תפיסה אסטרטגית לא שגרתית להתמודדות עם המשבר הפוליטי והציבורי, הנשענת על הפעלת לחץ בשני מישורים מקבילים, פנימי וחיצוני. לדבריו, המציאות הנוכחית מחייבת חריגה מהכלים המסורתיים, אשר לדבריו לא הובילו עד כה לשינוי ממשי.

בזירה הפנימית, כהן אליה סבור כי יש להמשיך ולהפעיל את כלל הכלים הדמוקרטיים הקיימים, אך במקביל להרחיב את אופי הפעולה. הוא מצביע על מגבלות הכלים המוכרים: חקיקה, מאבקים פרלמנטריים והפגנות, וטוען כי אלה אינם מצליחים לייצר את האפקט הנדרש, בין היתר בשל קושי לגייס את הציבור הרחב לפעולה מתמשכת.

לצד זאת, הוא מדגיש את החשיבות של יצירת לחץ חיצוני, באמצעות מהלכים ציבוריים רחבים יותר, בהם יוזמות כמו עצומות או פנייה לגורמים מחוץ למערכת הפוליטית הישירה. לדבריו, שילוב בין שני ערוצי הפעולה יוצר אפקט של “תנועת מלקחיים”, שמגביר את הסיכוי להשפיע על מקבלי ההחלטות.

כהן אליה מתאר את המהלך כולו כבלתי קונבנציונלי, ולכן גם כזה שמעורר התנגדות, בעיקר בתוך המחנה האידיאולוגי שלו עצמו. עם זאת, הוא סבור כי דווקא במצבים של קיפאון, יש צורך בכלים חדשים שיערערו את השגרה ויחייבו התבוננות מחודשת.

לדבריו, המפתח לשינוי טמון ביצירת תודעה ציבורית רחבה ובהבנה כי מדובר במצב חריג המחייב תגובה יוצאת דופן, הן מצד הציבור והן מצד ההנהגה.