על רקע דיווחים על מגעים אפשריים בין גורמים אזוריים לישראל בנוגע לחלוקת אזורי השפעה בלבנון, מציג הפרשן דוד וורמזר הסתייגות ברורה מהכיוון האסטרטגי המסתמן. לדבריו, גם אם מתקיימים מגעים מסוג זה, מדובר בגישה המוכרת ממקרים קודמים, פתרונות זמניים שמובילים לבעיות חמורות יותר בטווח הארוך.
וורמזר מזהיר מפני הסתמכות על גורמים כמו ג’ולאני, שלדבריו אינו בן ברית של ישראל אלא גורם מסוכן הפועל על רקע אינטרסים רחבים יותר, ובראשם השפעה טורקית הולכת וגוברת באזור. לטענתו, כל הסדר כזה עלול להעביר את האיום מהזירה השיעית לזירה הסונית, מבלי לפתור את הבעיה הבסיסית.
עוד הוא מציין כי יש לחשוב מחדש על האסטרטגיה האזורית, כולל חיזוק מיעוטים, כגון נוצרים ודרוזים, ויצירת אזור חיץ רחב יותר שישמש כמרחב הגנה לישראל. לדבריו, יש לבחון חלופות עמוקות יותר מאשר הסכמים נקודתיים.
בנוסף, הוא מתייחס למגמות רחבות יותר במזרח התיכון, כולל שאיפות טורקיות להרחבת השפעתה האזורית, אותן הוא מגדיר כאיום אסטרטגי.
לסיכום, וורמזר מדגיש כי הסדרים קצרי טווח אינם מהווים פתרון אמיתי, וקורא לגיבוש מדיניות ארוכת טווח שתתמודד עם שורשי האיום באזור.
