יוני בן מנחם, מעלה תמונת מצב מורכבת באשר למדיניותו של דונלד טראמפ מול איראן והזירה האזורית.
לדבריו, הסוגיה המרכזית אינה רק כלכלית, אלא אסטרטגית. אם מדינה משתלטת על נתיבי שיט בינלאומיים ומתחילה לגבות מחיר ממדינות העולם, זה מדרון חלקלק, הוא מסביר. כדוגמה הוא מזכיר את השתלטותו של ג’מאל עבד אל-נאצר על תעלת סואץ, מהלך שהוביל למשבר בינלאומי והמחיש את הסכנה שבשליטה במעברים אסטרטגיים.
בהקשר הנוכחי, החשש הוא מפני פגיעה בחופש השיט דרך מצרי הורמוז, עורק אנרגיה עולמי קריטי. בן מנחם מדגיש כי עבור ארצות הברית, מדובר בקו אדום: מעצמת על לא יכולה לאפשר סחטנות כזו, במיוחד לא מצד איראן.
עוד הוא מציין כי עצירת הלחימה ללא הישגים ברורים, ובראשם פתיחת המיצרים והשתלטות על מאגרי האורניום המועשר של איראן, תיתפס כהפסד אסטרטגי. לדבריו, כ־450 ק”ג של אורניום מועשר ברמה גבוהה מהווים פוטנציאל ממשי לפיתוח נשק גרעיני בזמן קצר.
בן מנחם מעריך כי טראמפ ניצב בפני חלון זמן קצר להכרעה, אם לא יושגו הישגים מדיניים, ייתכן שלא תהיה ברירה אלא לחזור ללחימה, כדי למנוע פגיעה במעמד האמריקאי במזרח התיכון.
